הרפובליקה הצ'כוסלובקית, הוא הגיע לידי הסכם עם מנהיג סלובקי והבטיח שיוויון מלא. הוא לא קיים הבטחות אלה. כאשר קמה הרפובליקה הצ'כוסלובקית החדשה שלטו בה הצ'כים, שלא חלמו להעניק שותפות-אמת למיליוני הסלובקים במיזרח והגרמנים במערב. מישגה זה התנקם בהם קשות.
הסלובקים העניים והנחשלים קינאו בצ'כים העשירים והמשכילים, אך לא יכלו בלעדיהם. זה הוליד תנועות לאומניות שונות, שתבעו שיוויון, אוטונומיה או עצמאות. מגמות אלה לא נעלמו, ועכשיו הן עולות על פני השטח, בגלל אותן הסיבות.
כדי לנגח את הצ'כים, חרשו הסלובקים לפני מילחמת-העולם השניה מזימות עם ההונגרים, אויביהם המסורתיים, השנואים עליהם מכל. גרוע מזה: הם נתנו יד לנאצים, כאשר אלה ביקשו לבתר את צ'כוסלובקיה. אחרי שכבש את פראג הקים היטלר מדינה סלובקית עצמאית-כביכול, בראשות הכומר יוסף טיסו.
סלובקיה ה״עצמאית״ זכורה לדראון בישראל. אולם יש כאן פרדוקס עצוב. הצ'כים, שלא שיתפו פעולה עם הנאצים, לא יכלו להגן על היהודים שלהם, ואלה הושמדו כמעט כולם. ואילו סלובקיה האנטישמית, שהיתה באופן רשמי בעלת-ברית של הנאצים, יכלה להציל יהודים לא-מעטים. טיסו עצמו הציל אלפים מהם. איוואן הורסקי סיפר שאביו היהודי ניצל על-ידי סלובקים, שציידו אותו בניירות מזוייפים. דודו ודודתו, לעומת זאת, שהצליחו לברוח להרים, נהרגו שם על-ידי איכרים סלובקיים.
העוזרים העיקריים של הנאצים בסלובקיה היו ״מישמרות הלינקה״ הזכורים לשימצה. הם נקראו על שם כומר קאתולי אחר, האב אנדרי הלינקה, גיבור לאומי סלובקי שהצטיין בשעתו במאבק בשילטון ההונגרי. אולס״הלינקה עצמו נפטר לפני שנפתח הדף הנאצי, ויש אומרים שלא היה אנטישמי.
הורסקי סיפר על פרשה היסטורית, שלא היתה ידועה לי כלל. סלובקיה, כמו פולין, מצטיירת בישראל כארץ אנטישמית, ששיתפה פעולה עם הנאצים לאורך כל הדרך. אך כשם שוורשה ניהלה לבדה קרב גבורה נגד הנאצים, זמן רב אחרי דיכוי מרד הגטו, ניהלו גם הסלובקים מרד אנטי-נאצי אפוף-גבורה.
כאשר הוקמה סלובקיה ה״עצמאית" בחסות הנאצים, קם גם צבא סלובקי עצמאי, שהיה מורכב מן הקצינים והחיילים ששירתו לפני-כן בצבא הצ'כוסלובקי המהולל. צבא סלובקי זה נשלח להילחם לצד הגרמנים בחזית הרוסית, כמו צבאות הונגריה ורומניה.
כשתפסו הסלובקים שהמילחמה אבודה, הם באו במגע עם הסובייטים ועם הממשלה הצ'כוסלובקית הגולה בלונדון, בראשות בנש. הוסכם