מפני שהם רצו ב'קומוניזם בעל פנים אנושיות/ ואנחנו לא יודעים מה זה. אף פעם לא הבנתי מה זה. הם היו כבר פעילים בשנות ה-50, כשהם היו בני 20, וכשאנחנו עוד היינו ילדים. זה יצר הבדל גדול. אנחנו היינו חפים-מפשע. היינו צעירים מדי, וזה היה מזלנו. כי אז היה פיתוי גדול להצטרף למישטר ולהתחלק בשלל השילטון. בדור שלנו זה היה שונה.״ במה?"מ-1965 והלאה היתה פתיחות מסויימת, יכולנו ללמוד היסטוריה אמיתית. עד אז הרי כל ההיסטוריה שלמדנו היתה מזוייפת. אז הסתמן כבר האביב-של-פראג.״
ואחרי דיכוי האביב? ״בעיניי, מי שהצטרפו למיפלגה אחרי 1968 הם זבל. הם עשו את זה רק בשביל הקאריירה. אחרי 1968 כל אחד ידע את האמת. קשה לבוא בטענות אל מי שהצטרפו בשנות ה-50, מפני שהם יכולים להגיד: 'לא ידענו, לא הבנו.' למרות שגם את זה קשה לקבל, מפני שהם יכלו לקרוא את באקונין, את טרוצקי.״
הופתעתי. האם בכלל אפשר היה להשיג את הספרים של באקונין וטרוצקי?
״אמרתי לך, מי שרצה יכול היה להסתדר ולהשיג. אני מדברת על אינטלקטואלים, ואינטלקטואלים חייבים לחפש את האמת. אם אתה אינטלקטואל, אתה לא יכול לטעון: לא ידעתי. היית צריך לדעת' היית צריך לחפש את האמת! מי שהצטרף למיפלגה אחרי 1968 היה סתם קארייריסט. לא יכולת להיות פרופסור ולא יכולת להיות ראש-מחלקה אם לא היית חבר-המיפלגה. מאז, כל מי שהיה מוכשר והגון וישר היה כפוף לקארייריסטים שלא היה להם חשק לעבוד, אנשים עצלנים, בורים, שהיו חברי-המיפלגה. היה יותר קל להיות חבר-מיפלגה מאשר לעבוד. כל האנשים האלה היו סתם מתחזים, רברבנים. היו רבים כאלה. עד 1989 היו במיפלגה 1,700,000 חברים.״ ״מה קרה להם? איפה הם היום?״ ״שום דבר לא קרה להם. אבל הם כבר לא ראשי-מחלקות.״
* * *
המישטר שקם אחרי הפלישה הסובייטית ב-1968, בהנהגת הוסאק, היה החמור ביותר באירופה המיזרחית, אולי מלבד גרמניה המיזרחית. ״הוא לא סלח ולא מחל לאיש. האנשים שהוחרמו על-ידי השילטון בודדו כליל, אי-אפשר היה אף לכתוב להם מיכתב. הם נאלצו לעבוד כפועלים, כמנקי-רחובות ומודדי-מים.״
ההתנגדות האינטלקטואלית למישטר מצאה את ביטויה בקבוצת ״אמנה 77״, שאליה הצטרפו גם רבים מן ״הקומוניסטים הרפורמיים״ שהובסו ב-1989.