'במשך 40 שנה היתה לכם הזדמנות לחנך את הנוער, ואם התוצאה היא שאנחנו יכולים לפתות אותו, אז אוי ואבוי לכם.' החוקר הטוב אמר: 'רבותי, אל תריבו, בואו נשב ונכתוב פרוטוקול.' אמרתי: 'אתה יכול לכתוב, אבל אני לא חותם,' מפני שהחלטנו לא לחתום על פרוטוקולים.״
הוא מעריץ את מי שלא דיברו בכלל. ״היו אנשים שהיו די חזקים כדי לשבת במשך שלוש שעות ולשתוק, להסתכל ולא להגיד כלום.״ (אני היכרתי רק אחד כזה: עמוס קינן, כאשר נחקר על הנחת הפצצה בביתו של שר-התחבורה הדתי. הוא זוכה.)
לדעת אורבאנק, היה יותר קל אז לעמוד בפני חקירות המישטרה הפוליטית מאשר לעמוד עכשיו במיבחן השילטון. ״אין לנו די אנשים חדשים, שלא התלכלכו בעבר, שלא השתייכו למיפלגה הקומוניסטית. קח את מישרד-החוץ, למשל. לא היתה בעיה לצוות את השגרירות בישראל, מפני שכולה חדשה. אבל הייתי בכמה בירות באירופה, ושם אנשי השגרירות שלנו אינם מדברים זה עם זה. חלק מהוותיקים מתחנפים לאיש כמוני. אחרים פשוט שותקים. אחדים היו סוכני הקג״ב הצ'כי, וגם הסובייטי.״
אין לו אלא רגש של בוז כלפי אדוארד בנש, שנכנע להיטלר תחת לתת את הפקודה להילחם. הוא הפגין בשעתו נגד הסכם-מינכן. בימי המילחמה שהה בפראג. ״היינו גרים אז בדירה עוד יותר קטנה מזו, ובגמר המילחמה גרו שם לפעמים 22 בני-אדם. היתה בחורה יהודיה ששהתה שם הרבה חודשים, והיו שם גם ארבעה טייסים בריטיים שהופלו בצרפת בראשית המילחמה, ושהצליחו לברוח מהשבי בצ'כוסלובקיה. הם היו לבושים במדי-קרב בריטיים שנצבעו בשחור, אבל לפי צורת הבגדים היה כל אחד יכול לדעת שאלה הם מדים. אף אחד לא הלשין עליהם.״
אחר-כך בא הצבא האדום. ״אני מוכרח להורות שמצב החיילים הפשוטים נגע ללבי. הם היו במצב איום - רעבים, לבושים בסחבות. הם היו מאוד-מאוד נחמדים בבני-אדם. אבל היה הבדל עצום, איום, בין החיילים ובין הקצינים בארץ הסוציאליסטית הראשונה. לכל קצין היה משרת שהיה סוחב את המיטען שלו, ושהותר לו לצעוד רק חמישה צעדים מאחורי הקצין. אחר-כך קראתי מה היו המשכורות שלהם. היה פער עצום בין שכר החיילים ושכר הקצינים. זה היה הסוציאליזם.״
הוא האשים את בנש גם במסירת המדינה לידי הקומוניסטים. לקומוניסטים היו אז 30% של הקולות בכל צ'כוסלובקיה, ו-40% בצ'כיה עצמה. כעבור כמה ימים אירע דבר, שנשאר אחת התעלומות הגדולות של ההיסטוריה הצ'כית הקרובה: מותו של יאן מאסריק, בנו של מייסד הרפובליקה הראשונה.
מאסריק-הבן כיהן כשר-החוץ ברפובליקה השניה שלאחר תבוסת