הלגיון הצ'כי היה הכוח הצבאי היחידי אשר נשאר מאוחד ומגובש ברוסיה, שבה היתה אז נטושה מילחמת-אזרחים רצחנית. הלגיון הגן על עצמו, חצה את כל סיביר והפליג מוולדיווסטוק לצרפת. האב הגיע דרך גרמניה לצ'כוסלובקיה החדשה, אשר בה כבר היתה קיימת מושבה רוסית גדולה. הוא השתקע בפראג, נשא אשה מקומית ונשאר. כאשר השתלטו הקומוניסטים על הונגריה, רצה קלימנט-הבן, אז בן 19, לעזוב אותה, אבל אביו אמר לו: ״אני היגרתי. גם אתה רוצה להיות מהגר?״ קלימנט-הבן נשאר.
בבית קיבל חינוך נוצרי-אוונגלי ליברלי. כשלמד באוניברסיטה, גבר הלחץ הקומוניסטי. ״כמה בחורים, שהיו עד אז חברים שלי, הפכו לפתע קומוניסטים קיצוניים. זה לא היה קל בשבילי. אחרי מות סטאלין התיידדתי עם אנשי האינטליגנציה הקומוניסטית הצעירה. הם התעמקו במקורות המארכסיזם, כדי להבין מה קרה, מדוע נערכו מישפטי-הראווה לקומוניסטים ותיקים כמו סלאנסקי, מדוע הוצאו להורג. לאט-לאט הם תפסו שרימו אותם, שהצמדת בגדה באידיאולוגיה, ושהאידיאולוגיה עצמה היא המקור של הפאתולוגיה הזאת.״
הוא לא ביקר מימיו בלנינגראד, מולדת אביו, וסירב לנסוע לשם עד שתחזור ותהיה שוב סנקט-פטרבורג. יתכן שייסע עכשיו.
* * * הפגישה עם קלימנט נערכה בקפה ״סלאביה״, ה״כסית״ של פראג. שם מתכנסים הסופרים והאמנים, האינטליגנציה הצעירה, ויש שפע של צעירות יפות. הגענו לשם כבר בערב הראשון שלנו בפראג, מבלי שאיש הדריך אותנו, כאילו הוביל אותנו חוש שישי.
בעת השיחה היה מסביב רעש עצום. זהו קפה גדול מאוד, שמבעד לחלונותיו הגדולים נשקף הנהר על גשריו ובצלע אחרת הבניין הקלאסי של התיאטרון הלאומי. צעירים וצעירות ארוכי-שיער באו והלכו, הצטרפו לשולחנות, שתו ״קפה וינאי״ ו״קפה אירי״, התווכחו. כולם לבשו מכנסי-ג'ינס, סוודרים ומעילי-רוח, ולפי ריבוי הכאפיות אפשר היה לחשוב שזהו מושב של המועצה הלאומית הפלסטינית.
שאלתי את קלימנט במה נבדלת המהפכה הצ'כוסלובקית משאר המהפכות במיזרח-אירופה. ״קשה לומר,״ אמר בהיסוס. "ב-40 השנים האחרונות השתדלו הקומוניסטים להביא לכך שכל הארצות הקומוניסטיות תהיינה שוות זו לזו בכל דבר - בתרבות, בכלכלה, בחברה. אבל הם לא הצליחו. נשארו הבדלים גדולים. למשל: פולין היתה חקלאית מאוד, ואצלנו היתה בורגנות יותר גדולה, יותר עשירה. היתה לנו גם מסורת חזקה