של קשר עם המערב. ועוד דבר: אצלנו היו השמאל והמיפלגה הקומוניסטית הרבה יותר חזקים מאשר בפולין או בהונגריה. לכן היתה לקומוניזם כאן הזדמנות הרבה יותר גדולה, כאשר תפס את השילטון ב-1948. גם בעשר השנים האחרונות היה המישטר הקומוניסטי אצלנו חזק יותר מאשר בארצות השכנות."
״מדוע היה כאן חזק יותר מאשר המישטר בהונגריה או בפולין?"
״יש לזה סיבות היסטוריות. פולין היתה תמיד אנטי-רוסית, וכך גם הונגריה. אצלנו היתה תמיד מגמה פאן-סלאבית חזקה. האומה הצ'כית, שרצתה במאה שעברה להשתחרר מהעול האוסטרו-הונגרי, השליכה את יהבה על המעצמה הרוסית. אנשי-רוח צ'כיים נסעו לרוסיה הצארית, והתאכזבו. הם חיפשו את החרות. בצ'כיה כבר שררה רוח ליברלית, ואילו ברוסיה הצארית מצאו דיכוי חמור. גם מאסריק, שהיה פעמיים-שלוש ברוסיה, היה מאוכזב."
למרות זאת המשיכה השאיפה הפאן-סלאבית לשגשג בצ'כיה. פרשת-מינכן, שבה בגדו שתי הדמוקרטיות המערביות בצ'כוסלובקיה, חיזקה את הזיקה לברית-המועצות. אחר-כך בא השיחרור בידי הצבא האדום. לא במיקרה היתה המיפלגה הקומוניסטית בצ'כוסלובקיה חזקה יותר מאשר בכל ארץ מיזרח-אירופית אחרת.
קלימנט פירסם את הספרים הראשונים שלו באקלים הסלחני שקדם לאביב-של-פראג. אז נוצר החיבור בין הקומוניסטים הרפורמיים לבין אנשי-הרוח הקאתוליים והיהודיים.
״עבדתי אז גם כעורך של הוצאה-לאור. התפקיד שלי היה לקחת את כתבי-היד ולגשת לצנזורה, שנקראה 'הלישכה לדפוס ולפירסומים'. אמרו לי: 'בסדר, הספר הזה אושר לפירסום, אולם בעמוד 20 יש למחוק את הפסוקים האלה, והעמוד 61 נמחק כולו.' ניתן היה להתווכח איתם, להגיד להם 'לא זאת הכוונה של הסופר. הכוונה שלו אחרת. בוא נמחק רק חלק מהקטע. נבקש את המחבר לשנות.' זה היה כבר קצת קומי.
״כשבא האביב-של-פראג, היה אחד המעשים הראשונים של דובצ'ק ביטול הצנזורה. היא לא הושבה על כנה גם בתקופת הדיכוי שבאה לאחר מכן. המנהיג החדש, הוסאק, אמר: כל מנהל של הוצאה-לאור אחראי למה שהוא מפרסם. זה היה יותר גרוע, מפני שעם הצנזורה ניתן היה להסתדר, כבר היכרנו את הפקידים, ואם אחד מהם לא אישר, הלכנו לאחר. אבל כשהוטלה אחריות אישית, הכל פחדו.״
מה יקרה עכשיו? ״אם לא תבוא שואה - שואה בממדים אירופיים, ובמילא גם עולמיים - תתגבש מציאות חדשה. האלטרנטיבה המעשית והאנושית היא דמוקרטיה. אבל זה קשה. צריכים לזכור, אצלנו לא התחיל האסון עם השתלטות הקומוניסטים, אלא עם הסכם-מינכן. יותר מ-50 שנה.