מהבית. הוא בישר לנו בשימחה רבה שסוף-סוף עומד להופיע ספר שלו בצ'כוסלובקיה - הספר הראשון שלו המופיע במולדתו מזה 19 שנה. עד כה הופיעו יצירותיו רק בסאמיסדאטים. גם בשבילו התחיל עידן החופש.
* * *
קארל פצקה נראה כמו פייטר. הוא כזה.
כל הסופרים שדיברתי איתם בפראג הזכירו אותו בהערכה, ואף בהערצה. הסופר שלא נכנע מעולם, שלא התפשר מעולם, שלא שיתף פעולה עם המישטר אף ליום אחד, ששילם את מלוא המחיר. לא היו רבים כאלה.
טילפנתי אליו בדחילו ורחימו. הופתעתי כשאמר לי שאני יכול לבוא אליו מתי שאני רוצה. אפילו מיד.
עברנו את גשר-קארל, היפה בגשרי פראג, בין פסלים ונגני-גיטארה. פצקה גר ברחוב נארודובה, אחד הרחובות העולים אל הארמון - רחוב תלול, מרוצף אבנים עתיקות, שכל בתיו נבנו לפני מאות שנים. כמו שהוא, ללא שינוי, זה יכול היה להיות רחוב במונמארטר.
באחד הבתים העתיקים האלה גר הסופר בדירה בקומה השניה. בחדר-המדרגות, מול דלת הדירה, עומד פסל-עץ גדול של ישוע המעונה, העטור בכתר-הקוצים.
פצקה היה לבדו בדירה. הוא עזר לנו להסיר את המעילים ותלה אותם בארון בכניסה. ראינו שתחתית הארון מלאה בבקבוקים ריקים - בצ'כוסלובקיה מקבלים בחזרה כמה פרוטות תמורתם.
לפנינו עמד איש לא-גבוה, חסון, בעל עיניים ושערות כהות קצרות. הוא הקרין סביבו כוח עצור, עקשני, בלתי-מתפשר. אדם שעקרונותיו חזקים מחוש-ההומור שלו.
הוא התישב זקוף ליד שולחן-העבודה הכהה, העמוס בספרים ומכונת-כתיבה, ליד הקיר. אותנו הושיב לידו.
לא קל היה להיכנס לשיחה. הערתי על היופי הציורי של הרחוב התלול. ״כן, אבל כשעולים בו כמה פעמים ביום זה די מאמץ,״ השיב ביובש.
״אומרים שמילאת תפקיד מרכזי בהכנת המהפכה,״ פתחתי.
״זה חלק מהעבודה שלנו,״ השיב בפשטות. "אנחנו כתבנו."
פצקה, יליד 1928, נאסר כבר כמה חודשים אחרי שהשתלטו הקומוניסטים על המדינה ב-1948. ״הייתי אסיר במשך 10 שנים וחצי,״ אמר. ״אחר-כך גייסו אותי לצבא, וזה היה אותו הדבר. זה היה מין גדוד-עבודה. עסקנו בחפירות ודברים כאלה. קראנו לעצמנו 'הבארונים השחורים'.״