מה קרה במיפגשים? ״כל אחד הביא איתו מה שהוא כתב במשך החודש, ביקורת ספרותית, שירים, יצירות ספרותיות, דברי הגות פוליטית. נפגשנו במשך כל השנים האלה.״ ״גם עכשיו?״
״כן, חוץ מהבחורים שנכנסו לפוליטיקה.״ לו עצמו אין שום חשק להיכנס לפוליטיקה. היה נדמה לי שהוא מזלזל קצת במי שהתפתו לכך.
פצקה היה מודאג ממה שמתרחש בברית-המועצות. הוא חשש מפני מילחמת-אזרחים שם. לעומת זאת לא חשש מפני דיקטטורה ימנית בצ'כוסלובקיה.
הצגתי לו את שאלת-השאלות: מדוע נכשל הקומוניזם? הסופר השתהה בתשובתו. ״אני רואה את הסיבה בנסיון להשליט את האדם מעל לאלוהים. האדם החומרני חושב שהוא, האדם, יש לו יותר כוח. הוא לא מאמין שלמישהו יכול להיות יותר כוח מאשר לו.״ הערתי שזוהי תשובה דתית.
״לא. זו התשובה האישית שלי. לא לקחתי את זה מאחרים. חשבתי על הנושא הזה הרבה, והגעתי למסקנה שיש דברים חזקים מן העולם החומרי. החומרנות יכולה לתת לאדם לחם ובשר, אבל זוהי ההפשטה של האדם. לאדם יש לב."
״לא על הלחם לבדו יחיה האדם?״
״ההפשטה של האדם פירושה לעשות אותו ליצור יותר פשוט מכפי שהוא באמת, לראות אותו בצורה חד-מימדית.״
״האם לא ניסו להפוך את המארכסיזם לדת? הפכו את מארכס ולנין לאיקוניות.״
״הם ניסו להיות דת, אבל זאת היתה הפשטה. אנחנו רואים עכשיו שהם לא מסוגלים למלא את החלל הזה.״ "מה יבוא אחרי הקומוניזם?״ "שואה.״
״אתה לא חושב שהנצרות תמלא את החלל שנוצר? אם הקומוניזם לא הצליח למלא, כדבריך, את החלל שנוצר בליבו של האדם, מי ימלא אותו? הכנסיה?״
״אני חושב שהתרבות הזאת שלנו, שאני קורא לה 'התרבות הלבנה' - מפני שהיא כוללת את אירופה וצפון-אמריקה - התרבות הזאת נגמרה. יכול להיות שהמארכסיזם אינו אלא וריאציה של הנצרות, והוא נכשל.״ ״דבריך מזכירים לי את ספרו של אוסוולד שפנגלר, 'שקיעת המערב',״ הערתי.
״אני חושב על היידגר,״ השיב. ״הוא אמר: רק אל שהוא אלוהים יכול להציל אותנו, איזשהו אלוהים. זאת אומרת, רק כוח יותר גבוה יכול להציל אותנו. כוח שהוא מחוץ לתחום-הראייה שלנו. בצ'כית אנחנו קוראים לזה