העצמי של הקושרים, ריקנותם האידאולוגיה, אי-יכולתם לשלוט בצבא, העדר הנחישות. מכל הבחינות האלה, מה עצום ההבדל בין גנאייב וחבריו, ראשי הקשר, ובין לנין ושותפיו, 74 שנים לפני כן!
הפוטש של אוגוסט היה, על כן, הסיום הנאות לפרק ההיסטורי שהתחיל במהפכת אוקטובר. וכך אכן נתפס מיד בברית-המועצות ובעולם כולו. למחולליו העגומים קרה מה שקורה לעיתים כה קרובות בהיסטוריה - הם השיגו את ההיפך הגמור ממה שביקשו להשיג. הם סתמו את הגולל על הקומוניזם.
* * *
מה יבוא אחריו?
אחרי עליית גורבאצ'וב לשילטון, פירסם הוגה-דיעות אמריקאי-יפאני בשם פראנסיס פוקויאמה תיזה שהפכה בן-לילה לאופנה. הוא בישר את ״קץ ההיסטוריה״. עם ניצחון הקפיטליזם והדמוקרטיה המערבית, כך ניבא, תמו המאבקים בעולם - לצמיתות. לא עוד מאבקים אידאולוגיים. לא עוד התנגשויות בין שיטות והשקפות-עולם. מעתה לא נותר לאנושות אלא לשבת תחת גפנה ותחת תאנתה, וליהנות מפירות הישגיה.
אין טעות גדולה מזו.
קארל מארכס ופרידריך אנגלס יצרו חזון גדול, שענה על געגועים עמוקים בנפש האנושות. חזון זה גרם לאסון, שהטיל את צילו על המאה ה-20 כולה. יתכן מאוד שהמין האנושי יירתע עתה, לפחות במשך זמן-מה, מכל חזון חובק-עולם ומבטיח-כל. ילד שנכווה נזהר מפני האש. אולם זה יכול להיות רק מצב זמני.
שקיעת הקומוניזם מותירה אחריה חלל ריק. ואין הטבע סובל, כידוע, חללים ריקים.
הקפיטליזם הכלכלי ובעלת-בריתו, הדמוקרטיה המדינית, ניצחו במילחמה הקרה. בעולם כולו התקבלה הנורמה הדמוקרטית-ליברלית, גם אם לא התגשמה עדיין הלכה למעשה במרבית ארצות-תבל. הרודנים לא ירדו מן הבימה, אך הם יצאו מהאופנה. דגלי האידאולוגיות הגדולות צנחו מראשי-התרנים.
אולם הקפיטליזם הליברלי לא פתר את הבעיות הגדולות של העולם, ואין גם כל סיכוי שיעשה כן בעתיד הנראה-לעין. הוא מזוהה עם זכויות-היתר של חלק מהאנושות - ״הצפון״ העשיר, התעשייתי, המפותח. עושרו של ״הצפון״ מתקיים על חשבון מצוקתו הממאירה של ״הדרום" המפגר, העמים הקולוניאליים-לשעבר, יצרני חומרי-הגלם.
אי-השיוויון העולמי הולך וגדל. בין ארצות ה״יש״ וארצות ה״אין״