בנאומי דיברתי על גבולות הציות ועל החובה לסרב לפקודה במצבים מסוימים, שבהם יש לציית לערך אנושי גבוה יותר ולשאת בתוצאות, גם אם זה ייחשב לבגידה. אמרתי שמעשה הקצין הצעיר מראה שבמצבים קיצוניים, אם יש הגינות אנושית בסיסית, היא גוברת על כל אידיאולוגיה. דונקר ואני הפכנו לידידים.
שנה אחרי לידתי חגגה בקום 700 שנה לקבלת מעמד של עיר. לכבוד המאורע נערכה תהלוכה צבעונית, שבה תוארו התחנות החשובות בהיסטוריה שלה, וחוברת מאוירת של האירוע נשמרה במשפחתי. מתוארים בה הקרבות נגד הרומאים, קבלת הנצרות, הקמת החומה ותולדותיה מאז. במיוחד התגאתה העיר במעשי חלם המיוחסים לה: התקנת שעון שמש תחת גגון, להגנה עליו מפני הגשם, והחלטת אבות העיר להעלות שור לראש מגדל הכנסייה, כדי שילחך את העשב שצמח שם. קשרו חבל סביב צווארו ומשכו אותו למעלה. ״הוא הוציא את הלשון אך לא ליחך את העשב,״ מציינת החוברת, בהומור אופייני למחוז וסטפאליה.
הקהילה היהודית של בקום קמה בחסות הבישוף של העיר מינסטר, השליט של המחוז הידוע באדיקותו הקתולית. הבישוף לא הרשה ליהודים לגור בעירו, אך הניח למספר מצומצם של יהודים לגור בעיירות שבסביבה. בשנת 1855 חיו בבקום 87 יהודים, ובבית הספר היהודי למדו 13 תלמידים. אבותי לא נמנו עמם. הם חיו בחבל הריין, כפי שסיפרה לי אמי ברבות הימים. באחרונה התנדבה אישה גרמנייה טובה, שאינני מכיר אותה אישית, לעזור לי בגילוי השורשים שלי. היא חפרה בעקשנות בארכיונים גרמניים וגילתה כי סבי, יוסף אוסטרמן, נולד ב־28 בינואר 1855 בעיירה מדרסהיים (Meddersheim) בחבל הריין, ואילו סבתי, הלנה אוסטרמן לבית הנזל, נולדה ב־23 ביוני 1860 בעיירה ריינבולן(Rheinboeiien) הסמוכה.
באמצע המאה וד19 חוקקה הממלכה הפרוסית - שווסטפאליה היתה אז אחת ממחוזותיה - חוק חינוך, שחייב כל בית ספר להעסיק מורים מוסמכים. בשנת 1878 הזמינה הקהילה היהודית של בקום את סבי, אז בן 23, לקבל את התפקיד. המורה אוסטרמן, שכיהן גם כרב הקהילה לעת מצוא, שימש בתפקיד זה 14 שנים, עד 1892, כשנאלץ לפרוש ״בגלל מחלה״ (למעשה סבל מליקוי שמיעה). הוא נשאר בבקום, ושם נולד אבי.
בשנת לידתי מנתה הקהילה היהודית בבקום 102 נפשות, ומספר זה נשמר פחות או יותר עד להשמדתה בשואה. במלחמת העולם הראשונה נפלו שניים מבניה
-בשדה הכבוד״, כפי שצוין בספר.