את סבתי לא הכרתי. היא נפטרה כשהייתי תינוק. התרשמתי מסיפורים שהיתה אישה קפדנית ושאמי, בת העיר הגדולה, לא כל־כך הסתדרה איתה. במלחמת העולם הראשונה, כשאבי שירת בצבא הקיסר לא הרחק מבקום, לא יכלה אמי לגור לבדה בהאנובר, מה גם שהיתה מטופלת בבת פעוטה, שנולדה בימים הראשונים של המלחמה. היא עברה לגור בבית סבי וסבתי, עד שחמותה תפסה אותה מבשלת בשר בסיר של מאכלים חלביים. מצוות הדת - כמו הרבה דברים אחרים - לא העסיקו את אמי. נראה שפרץ ריב משפחתי, ואמי חזרה עם בתה הקטנה להאנובר.
את סבי אני זוכר במעומעם. כשהייתי בן חמש בא לגור איתנו בביתנו בהאנובר. התצלומים החומים, בעלי השוליים המשוננים, שנשמרו אצלי מראים אותו בגיל 80, דמות מעוררת יראת כבוד, שערותיו שיבה וזקנו הלבן מטופח. באחת התמונות הוא מחזיק אותי בזרועותיו, בתמונה אחרת הוא מעשן מקטרת גרמנית ארוכה, המגיעה עד מותניו.
באחרונה הסתכלתי בתמונות ונוכחתי לדעת שעכשיו אני די דומה לו. זה גרם לי להלם - בזיכרוני הוא שמור כזקן מופלג, ואת עצמי אני זוכר כילד.