העצומים, שהוטלו עליה בחוזה השלום בתום מלחמת העולם הראשונה. בעיר קובלנץ החרים הממשל הצבאי הצרפתי ספר לימוד, בטענה שהוא מסית נגד חוזה השלום.
העיתון מספר שהגנרל הופמן, מהמצביאים הבולטים בחזית הרוסית במלחמת העולם (הראשונה, כמובן), פרסם ספר שבו מתח ביקורת חריפה על ניהול המלחמה וטען שנעשו שגיאות צבאיות חמורות כמעט בכל החזיתות. לדבריו ניתן היה לסיים את המלחמה ב־1917 בלי הפסדים, אילו היתה גרמניה מוכנה לוותר על השטחים שכבשה, אלא שהמטכ״ל התנגד לכך.
במדור הכלכלי הופיעו שערי החליפין: לירה סטרלינג שווה 676,306,000 מארק, ודולר אמריקאי - 149,625,000 מארק. מובן מאליו שלמחרת כבר השתנה השער.
העיתון לא דיווח כמה אנשים התאבדו באותו יום.
במשפחה קראו לי ״האמו״. אחי, שהיה אז בן שלוש, התקשה לבטא את שמי, וזה יצא לו כך. הכינוי דבק בי עד שבאנו ארצה.
שמי האמיתי היה הלמוט, שם גרמני עתיק שהיה אז באופנה. לפי אחת הגרסאות, הוא מורכב משתי מילים גרמניות - הלם (קסדה) ומוט (אומץ לב) - שם מלחמתי לכל הדעות. אמי העדיפה את השם הורסט, אך ויתרה לאבי. זה יצא לטובה, כי הורסט היה שמו של איש פלוגות הסער(אס־אה), הורסט וסל, שנהרג בקטטה, והשיר שחובר לזכרו הפך להמנון המפלגה הנאצית.
איזה מין ילד היה ״האמו״ זה? ממרחק של הרבה עשורים, אני רואה אותו כילד עדין, חולמני, וגם די מפונק.
נראה שהייתי תינוק יפה. בשנה־שנתיים הראשונות הייתי בעל שיער בלונדי בהיר. זמן מה אחרי לידתי נאלצו לאשפז אותי בבית חולים, אינני יודע מדוע. כאשר באו הורי לבקר אותי, הם תפסו את אחת האחיות־הנזירות כשהיא מנסה להטביל אותי. ״הוא יותר מדי יפה מכדי להיות יהודי,״ התנצלה.
הייתי בן הזקונים, הצעיר שבין ארבעת הילדים. כשנולדתי היה אבי בן 35 ואמי בת 29. את אחותי הבכורה ילדה כשהיתה בקושי בת 20.
הילדים התחלקו לשניים: אחותי הבכורה ואני קיבלנו בעיקר את התכונות של אבי - מופנם, אוהב ספרים - בעוד שאחותי השנייה ואחי דמו יותר לאמי, האישה המעשית, המוחצנת. העובדה שבמשפחה שלנו נחשב הידע כראשון במעלה נתנה לי יתרון גדול.