אמי נולדה לפני סוף המאה ה־19 ומתה, בגיל 95, כמה שנים לפני כניסת המאה ה־21. היא חיה תחת שלטונם של קיסר ומלכים, רפובליקה, דיקטטורה, נציב עליון ומדינת ישראל העצמאית. היא עברה שתי מלחמות עולם, שתי מהפכות, מלחמת עצמאות אחת ושבע מלחמות ישראל.
בעת שנולדה נסעו בכרכרות. בימי חייה המציאו את המכונית, המטוס, הטנק, הרדיו, הטלוויזיה, הפניצילין, הטיל, הפצצה הגרעינית, המחשב, החור באוזון והחללית (מילה עברית שהומצאה על ידי בנה). האדם הגיע אל הירח.
כשאני חושב עליה, עולה בדעתי מילה גרמנית: unbekummert. תכונה של אדם ששום דבר אינו מטריד אותו, החי את חיי היום, אינו מודאג לקראת המחר ואינו מתגעגע למה שהיה אתמול.
אמי היתה האדם המעשי במשפחה. היא טיפלה בכל עניין מעשי שהיה טעון טיפול. היא גידלה ארבעה ילדים, הפעילה את העוזרת שגרה עם המשפחה, בישלה, סרגה, רקמה בהתלהבות גובלנים, עזרה לעוזרת לנקות את הבית, ומדי פעם, כשהיה צורך, השתמשה בהכשרתה כפקידה מדופלמת ועזרה לאבי במשרדו. היא לא התעניינה בעניינים מופשטים. גם לא בפוליטיקה - לא בגרמניה ולא בארץ ישראל. לנאומים של פוליטיקאים מכל הסוגים היתה לה רק תגובה אחת: ״quatsch״ שטויות, מילה שהרבתה להשתמש בה.
בשעה שבעלה קרא ספרי היסטוריה ופילוסופיה, ובתה הבכורה שקעה בספרי רפואה ומדע, אמא קראה בלהיטות את יצירותיה של סופרת בשם הדוויג קורטס־מאלר, שכתבה 200 ספרים עם עלילות האופייניות כיום לטלנובלות. היא גם קראה, בגרמנית כמובן, את ספריו של מחבר הבלשים האנגלי אדגר ואלאס, שהיה אז פופולרי בגרמניה. בשער כל ספריו, הרבים מספור, הופיעה תמונתו והסיסמה: ״אי־אפשר שלא להיות מרותק על ידי אדגר ואלאס״. בגרמנית, המילה ״מרותק״ זהה