למילה "אזיק״. אמי ניתקה את עצמה מהאזיקים: לפני שניגשה לעמוד הראשון של ספר, היא קראה את העמוד האחרון. היא לא רצתה לאמץ את מוחה כדי לגלות מי הרוצח.
את אבי הכירה אמי במקרה. היא היתה בת 17 וחיה עם אמה ואחותה בהאנובר. אביה מת כשהיתה ילדה, כנראה מסרטן(על זה לא דיברו אז). דוד עשיר, שהיה בעל רשת של חנויות אביזרים לגברים, דאג לאלמנה וסידר לה עבודה כמנהלת סניף שלו בפינה של הרחוב הראשי. מכרו שם מגבעות, מקלות הליכה, כפפות ומטריות. אמי עבדה כמזכירה בבנק חשוב, ״דרזדנר בנק״.
ממה שסיפרה לפעמים על אותם ימים עולה שהיתה נערה תוססת, חברותית, פעלתנית ורקדנית נלהבת. לפי התמונות והסיפורים, היתה גם יפה מאוד, גבוהה ובעלת יציבה מופתית(ונשארה כזאת גם בגיל מתקדם). שערה הטבעי היה חום, אך בנעוריה צבעה אותו באדום לוהט - דבר נועז בימים ההם. מחזריה הרבים קראו לה ״המגדלור האדום״. היא אהבה ״לצאת״.
באחד הימים ב־1911 הפצירה בה אחותה לבוא איתה לנשף של אגודה יהודית.
זה נראה לה משעמם, סיפרה לימים, ולא היה לה שום חשק ללכת. לבסוף נענתה באי־רצון. במסיבה הכירה צעיר רציני וסימפטי בשם אלפרד, שהיה מבוגר ממנה בשש שנים וקצת נמוך ממנה. הוא הזמין אותה לרקוד. (די התפלאתי כשסיפרה לי את זה. קשה לי לתאר את אבי רוקד.) נראה שהיה ביניהם ״קליק״, למרות השוני, ואולי דווקא בגללו. עובדה: הוא הציע ללוות אותה הביתה. לפני שנפרדו, הציע לה להיפגש שוב. הם נדברו לשחק ביחד טניס - היא אמרה שתבוא עם אחותה, הוא אמר שיביא חבר.
מאז לקח אותה מהבית בכל יום א׳, בשעה 7 בבוקר, למגרש הטניס הסמוך ליער, לא הרחק מהמקום שבו גרנו כולנו כעבור שנים. אחר כך הלכו לשתות קפה בסביבה.
כשקיבלה חופשה של חודשיים מהבנק, שלחה אותה אמה לנופש אצל ידידים בהרי ההרץ. להפתעתה, בא אבי אחריה ושכר חדר בבית מלון סמוך. ״הלכנו לטייל ביער ושם התארסנו,״ סיפרה לי וצחקה.
הזוג הצעיר חזר ביחד ברכבת. אמה של אמי באה לקבל את פניה בתחנה, והופתעה כשראתה שאבי יורד איתה מהקרון. היא ידעה, כמובן, מיהו, מפני שהוא כבר ביקר אצלה בבית. ״כך היה נהוג אז,״ הסבירה לי אמא, ״כשיצאו עם בת, ביקרו אצל הוריה.״