כאשר נישאו, עמד אבי על כך שהתפטר מהעבודה. ״הוא היה נורא קנאי, וחשש מפני חברי לעבודה,״ סיפרה. אבי העמיד תנאי לנישואים: שאמי תלמד בעל פה (!) את החלק הראשון של ״פאוסט״. אמי העמידה תנאי נגדי: שאבי ימשיך לשחק טניס. שניהם מילאו את התנאים, כך סיפרה. אבל אחרי החתונה היא לא נגעה עוד ב״פאוסט״, ואבי לא נגע עוד במחבט של טניס.
מובן שאמי חדלה לצבוע את שערה אחרי הנישואים וחזרה לצבע החום הטבעי שלה. היא גם לא התאפרה - אבי סבר שרק זונות מתאפרות.
על קורות אמי לפני נישואיה לא הרבו במשפחה לדבר. בעוד ששמעתי הרבה על משפחת אבי, לא שמעתי כמעט דבר על משפחת אמי. רק במאוחר הבנתי מדוע: סבה של אמי בא לגרמניה מקרקוב, כלומר היה ״אוסט־יודה״, מוצא שיהודי גרמניה העדיפו לטשטש.
נראה שסבתי, אם־אמי, היתה אומללה אחרי מות בעלה. היא התאבדה - סוד משפחתי שנשמר מפני במשך זמן רב. אנשים התביישו אז במקרי התאבדות במשפחתם. לא פעם היה נדמה לי שמתחת למעטה העליז של אמי חבויה נטייה מלנכולית - אולי תוצאה של חוויות נעורים אלה.
בכל שנות ילדותי לא ידעתי שיש לאמי גם אח, שבילה את כל חייו במוסד סגור. גם זה היה מקור לבושה וסוד כמוס. רק לקראת יציאתנו מגרמניה, כשהייתי כבר בן תשע, לקחה אותי אמי לראות אותו. הלבישו אותי בחליפת המלחים הלבנה שלי ואמרו לי שאני עומד להיפגש עם דוד שאיני מכיר.
אני זוכר גן גדול, ושם, על ספסל, ישב איש שקט, נחבא אל הכלים, ששוחח עם אמי בקול נמוך ונראה לי רגיל לגמרי. רק עכשיו, כשאני חושב על זה, אני תמה על מה דיברו. אולי לא רצה לבוא איתנו, אולי פחד - על כל פנים, לא יכולנו לקחת אותו, מפני שלא היה לו ״סרטיפיקאט״, ולא היה סיכוי שיקבל. מעולם לא שמענו מה עלה בגורלו. אני משער שנרצח במבצע של ״המתות חסד״ של היטלר, שהיה מעין חזרה כללית לפני השואה.
כאשר נישאו, לא יכלו הורי לדעת כי בעוד שנה תפרוץ מלחמה נוראה שתקבור תחתיה את העולם שבו חיו.
הם גרו בדירה יפה בהאנובר. אחותי יני נולדה כמה שבועות אחרי פרוץ המלחמה. זמן לא רב לאחר מכן נקרא אבי, שהיה אז בן 27, ״אל הדגל״.
״פתאום,״ סיפרה אמי, ״בא אלי ידיד וקרא: ׳אם את רוצה לראות אותו עוד פעם,