אני זוכר אותה עם סינר למותניה מעל שמלתה - מכנסיים עור לא היו באופנה מכסחת דשא, קוטפת תפוחים, שזיפים ודובדבנים. כולנו ידענו שאין דומה לאמי בהכנת ריבות ושימורים, ולא היו לה מתחרים באפיית עוגות־פירות.
גם אנחנו גויסנו כשהיו עבודות עונתיות בוערות. כשהגיע הזמן לקטוף את תות השדה עזרנו כולנו. תרומתי היתה בעיקר לקטוף ולאכול את התותים הבשלים והעסיסיים ישר מהערוגה, או ללקק את העיסה המתוקה מהקערה כשהעוגה כבר היתה בתנור.
אבי היה מאחסן את התפוחים על אצטבאות העץ הארוכות לאורך הקירות במרתף הקריר, לקראת חודשי החורף, מול ערמות הפחם שהוכנו גם הן בעוד מועד. לצורך זה היתה מגלשה מחלון המרתף.
מלבד מקרים חריגים בודדים, החיים התנהלו על מי מנוחות. איש לא הבחין בעננים הקודרים שהתקבצו באופק.