מדורי דורות, מי יפגע בנו? צריכים לחכות, פסקו, להשתדל שלא לבלוט, והכול יעבור בשלום. כמה זמן יכול ההיטלר המטורף הזה להחזיק מעמד בארץ תרבותית כמו שלנו?
הדוד מקס, מזכיר ראשי בבנק גדול, היה תקיף במיוחד. ״אני לא יודע איך אפשר לחיות עם יהודים!״ אמר. גם בהאנובר היו לו רק חברים נוצרים. ״הוא היה קצת אנטישמי,״ אמרה לי אמי כעבור שנים.
עכשיו חרותים שמותיהם של הדוד מקס והדודה לוטה באנדרטה לקורבנות ברחוב גיאורג. הדודה התאבדה במחנה טרזיינשטאט על ידי נגיעה בגדר המחושמלת. הדוד נרצח באושוויץ. שתי הבנות ניצלו ברגע האחרון לפני פרוץ מלחמת העולם, במשלוח הילדים היהודים לאנגליה.
אבל אבי היה עקשן, ועמד על דעתו. הוא נסע לברלין ונרשם ב״משרד הפלשתינאי״. כבעל הון לא היתה לו בעיה להשיג סרטיפיקט, כלומר אישור הגירה לארץ מטעם שלטון המנדט הבריטי.
בשקט, כמעט בחשאי, מכר אבי את ביתנו ורהיטינו, הזמין חברת משלוחים שתעביר את חפצינו האישיים, ובעיקר את הספרייה הגדולה של קלאסיקה גרמנית, ב״ליפט״(מין ארגז ענק) לארץ. על פי החוק, היה עליו להודיע למשטרה שהוא עוזב את מקום מגוריו. כשניגש למפקדת המשטרה, הגיב הקצין על הודעתו בתמיהה: ״אבל אדון אוסטרמן, אתה הרי גרמני כמוני!״
את השבועות האחרונים ביליתי בקריאה. בלעתי את כל הספרים הציוניים שהיו מצויים בגרמנית - ספרים על ההתיישבות, על גיבורי ״השומר״, הכול. למדתי בעל פה את השירים הרומנטיים על ארץ ישראל שכתב משורר גרמני נוצרי בשם בוריס פון־מינכהאוזן.
לקראת היציאה היתה לאבי הרגשה שהתנהגותו של השותף אינה כתמול שלשום. הוחלט לפצל את המשפחה, כדי להקל על ההסתלקות. אחותי הגדולה, יני, כבר היתה בצרפת, שם למדה רפואה. רות, אחותי השנייה, שבקושי מלאו לה 15, נשלחה מיד גם היא לצרפת, אל הדוד הוגו, שנשאר בצרפת בתום מלחמת העולם הראשונה, שבה שירת בצבא הגרמני בחזית המערב, והתחתן שם עם אישה נוצרייה.
רות הגיעה לצרפת לבדה, ולימים סיפרה שסבלה מאוד. אשת הדוד הוגו ניצלה אותה כעוזרת בית, ואחר כך היא נמסרה לידי איכר מקומי גס רוח, שדיבר רק צרפתית, והיא חששה מפני הטרדה מינית מצדו. היא מאוד שמחה כאשר אבי כתב לה שאנחנו עומדים להגיע לצרפת, בדרכנו לארץ.
אבי החליט לעבור את הגבול ולהשאיר את אמי, כדי שתחסל את משק הבית