לעומת זאת עגנו בדרך באלכסנדריה. זו היתה פגישתי הראשונה עם ״המזרח״. איזה יופי! האונייה לא נקשרה למזח אלא עגנה בים, מול החוף. מצרים חובשי תרבושים יצאו לקראתנו בסירות והקיפו את האונייה. הם הציעו את מרכולתם בכל השפות - מזכרות זולות מסוגים שונים, בדים, ממתקים מזרחיים. ראיתי בפעם הראשונה מטבעות עם חורים באמצע. קנינו רחת לרקום (הנקראת בגרמנית ״דבש טורקי״), והממתק המתקתק בעל המרקם הסמיך היה הדבר המזרחי הראשון שנכנס לפי.
ביום החמישי או השישי של המסע, מוקדם מאוד בבוקר, עוררה אותי המולה מוזרה מחוץ לתא שלנו. התלבשתי במהירות ומיהרתי לסיפון. כל הנוסעים הצטופפו בחרטום האונייה.
באופק, מכיוון השמש העולה, עלה מן הים פס חום דק.
ארץ ישראל!