המורה טומשפולסקי לא חילק ציונים בצורת מספרים. היתה לו שיטה משלו:
הוא חתם על החיבורים בראשי תיבות בשלושה צבעים - כחול (״טוב״), אפור (״ככה ככה״) ואדום(״רע״). החיבור על החלב זכה בכחול.
באותם הימים קראתי(בגרמנית) את סדרת הספרים של תומאס מאן על יוסף במצרים. כאשר היה עלינו לכתוב חיבור על יוסף, נעזרתי בידיעות ששאבתי משם וכתבתי חיבור ארוך־ארוך, מתובל באופן נדיב בביטויים מהמחברת. המורה שיבח את החיבור הזה באוזני הכיתה, וקרא לתלמידים ללמוד ממני, הילד העולה, איך להתייחס לשפה העברית. הייתי גא מאוד.
בכיתה היו כמה ילדי עולים, ובדרך הטבע התחברנו. היה מרחק כלשהו בינינו ובין הילדים הוותיקים. לא דיברנו בינינו גרמנית, כמובן. התביישנו בשפתנו ״הגלותית״. הרי כל שאיפתנו היתה להיות בשיא המהירות ל״צברים״.
בבית עדיין קראתי, בזה אחר זה, את הספרים שהבאנו ב״ליפט״ מגרמניה. הם כללו את כל המשוררים הקלאסיים של גרמניה. החלטתי לתרגם כמה משיריהם לעברית. את התוצאות הראיתי בגאווה למחנך, שהזמין אותי לביתו אחר הצהריים, תיקן ועודד - אף שהתרגום היה, מן הסתם, איום ונורא. למרבה המזל לא נשמרו אצלי ה״יצירות״ האלה.
בשנה השנייה או השלישית בבית הספר עודד אותי המורה טומשפולסקי להגיש את יצירותי ל״דבר לילדים״, שהיה אז עיתון חשוב. בלב הולם ניגשתי למערכת, בבית הוועד הפועל של ההסתדרות ברחוב אלנבי, והתקבלתי על ידי העורך הראשי, יצחק יציב, שהיה עיתונאי חשוב. גם הוא עודד אותי, הזמין אותי שוב ושוב, אך לא פרסם, כמובן, כלום. בדיעבד אני תמה על סבלנותם של כל האנשים הטובים האלה כלפי ילד עולה, ששאיפותיו עלו בהרבה על יכולותיו.
מפעם לפעם, כאשר המורה טומשפולסקי היה חולה, עברנו לכיתה המקבילה שהמחנך שלה היה יהודה בורלא, סופר מכובד שכתב הרבה על הווי יהודי ספרד. לא היה אפשר אז לחיות מכתיבה.
עוד בלט המורה קלר, המחנך של כיתה נמוכה יותר, ששימש גם כמורה להתעמלות לכל בית הספר. בראשית כל שיעור היינו צועדים במעגל בחצר או באולם ההתעמלות ושרים ״ארץ מולדת / את ארץ נחמדת...״ שיר לכת יפה, שרק כעבור זמן התברר לי שנגנב משבדיה. או ״צעוד, צעוד / אל פחוד, אל פחוד...״ הייתי ונשארתי חלש בהתעמלות, וגם בציור ובזמרה. וכמובן, גם בשיעורי מלאכה, שבהם חתכנו דיקטים במסור ויצרנו קופסאות.
לעומת זאת הייתי תלמיד טוב באנגלית, שאותה לימד האדון ליווינגסטון. בניצוחו שרנו ״ביי, ביי בייבי...״ וגם שיר אנגלי פילוסופי, שמילותיו היו: ״דוב עבר את ההר, /