להתייעץ עם הבוס. כמעט כולם נראו לי סימפטיים, אדיבים ואינטליגנטיים. הם התייחסו אל ״מיסטר ששון״ כאל אחד משלהם. לא כאל אחד מה״נייטיבס״, מה גם שהוא היה מזכיר מועדון ״רוטארי״, מוסד שבו נפגשו אנשי צמרת יהודים וערבים עם הצמרת הבריטית.
היכרות זו הועילה לבוס שלי מאוד. פעם בא אלינו הרב הלפרין, אביו של אלוף ההיאבקות שהפך לימים בעל רשת חנויות אופטיקה. הלפרין האב היה יהודי גבה קומה בעל זקן ארוך, אורתודוקסי קיצוני שרב עם רבנים אחרים בבני ברק ורצה להקים בית קברות משלו. הבוס הרים טלפון למושל המחוז הבריטי ואמר לו: ״מה אכפת לך שיהיה ^bloody jews עוד בית קברות?״ המושל אמר שבאמת לא אכפת לו, ומיסטר ששון הרוויח בכמה דקות סכום עתק כשכר טרחה.
באחד הימים ניגש אלי בבית המשפט פקיד של עורך דין אחר וביקש לדבר איתי בצד. הוא שאל מה דעתי על המצב הפוליטי, ובעיקר על מדיניות ״ההבלגה״ של המוסדות הלאומיים כלפי הפיגועים הערביים. אמרתי לו שאני מתנגד לה. ואז הוא שאל אותי: ״האם אתה יודע מה זה הארגון הצבאי הלאומי?״ זאת היתה הפעם הראשונה ששמעתי על קיום הארגון המחתרתי.