זה לא לקח הרבה זמן. באחת הפעולות הבאות שלף אריה, המפקד, אקדח פרבלום מרשים והניח אותו על השולחן. ״אנחנו מתחילים להתאמן בנשק!״ הודיע.
זה היה על גג הבית בפינת מלצ׳ט ובלפור. התכנסנו בחדר הכביסה. למטה עמדו כרגיל בן ובת, מתחזים לזוג נאהבים, נשענים על המעקה שמאחוריו הותקן כפתור מוסתר, מחובר בחוט לפעמון אזעקה למעלה. השומרים היו אמורים להזהיר אותנו במקרה של תנועה חשודה כלשהי ברחוב.
הסתכלנו בכלי בחרדת קודש. בזה אחר זה נקראנו להחזיק אותו ביד, כדי שנכיר את ההרגשה. קיבלנו הסבר על הרכבו וחלקיו, כל אחד מאתנו פירק והרכיב אותו. למדנו את עשרת הדיברות של הטיפול בנשק. אני זוכר רק דיבר אחד: ״לא תכוון אקדח אל אדם או אל עצם קשה!״ שמרתי על כך באדיקות כל חיי. גם כאשר, לימים, החזקתי באקדח 24 שעות ביום.
למדנו לקלוע. מובן שלא ניתן לנו לירות - לא בא בחשבון לבזבז כדור יקר. על שולחן גבוה הונחה כרית, והיינו צריכים להשעין את האקדח על הכרית ולכוונו למטרה. המפקד בדק אם הכיוון נכון. הכרית אמורה היתה למנוע את תזוזת האקדח.
המפקד חשב, כנראה, שאני בחור אחראי, מפני שמינה אותי למחסנאי הנשק של הגונדה. בינתיים שבתי לגור בדירה הקודמת שלנו בשכונת פלורנטין, שבה גרו עכשיו אחותי רות ובעלה. דירה קטנה - בסך הכול חדר, פרוזדור, מטבח ושירותים - אבל היתה לה מעלה אחת אדירה: בשכונה הזאת היו כל הבתים מחוברים, וניתן היה לברוח מהדירה שלנו, על פני הגגות, לרחובות הסמוכים. קיימנו שם לא מעט פעולות של הגונדה.
גרתי בפרוזדור הקטן. היה שם מקום רק למיטה ולארון האדום שלי, שהכיל את כל רכושי עלי אדמות: שתי אצטבאות של ספרים, ושתי אצטבאות של בגדים. שם, בין החולצות, היו חבויים האקדחים. הם התחלפו תכופות. מלבד הפרבלום, שאותו הכי אהבתי, קיבלתי פעם אקדח מאוזר גרמני, שקופסת העץ שלו שימשה גם בקת. התאמנו באף־אן בלגי, בברטה איטלקית ובאקדח תופי פולני, נאגאן.
כל כמה ימים היה עלי להביא אקדח למקום פעולה. נעשיתי מומחה לזה. את האקדח עטפתי בנייר חום, כך שייראה כספר. שמתי אותו בין שני ספרים אמיתיים בגודל דומה וכך הלכתי איתם ברחוב, תלמיד הנושא את ספריו מתחת לבית השחי.
ההליכה היתה מרגשת. מפעם לפעם עמדתי לפני חלון ראווה כדי להעיף מבט אחורה ולוודא שאיש אינו עוקב אחרי. כל אדם שני נראה לי חשוד, בלש אנגלי או מלשין יהודי. האדרנלין זרם חופשי בעורקי, וההתנשאות עשתה את השאר. אילו רק ידעתם, אמרתי בלבי לעוברים ושבים, מה יש לי כאן מתחת לזרוע!