בערך בגיל 15 החלטתי מה אני רוצה לעשות בחיים. הייתי חבר הארגון הצבאי הלאומי, וכל חיי סבבו סביב הנושא הפוליטי. חמש שנים קודם לכן, בגרמניה, ראיתי כיצד פורצת הפוליטיקה לתוך חיי - ולחיי עשרות מיליונים אחרים והופכת אותם על פיהם. השתכנעתי ששום דבר בחיים אינו חשוב יותר מהפוליטיקה. בהדרגה התגבשה בי ההחלטה להיות למנהיג במאבק לשחרור לאומי. אחרי שהתגבשה, בתהליך שלא היה לגמרי מודע, התחלתי להכשיר את עצמי לקראת התפקיד שהטלתי על עצמי. חדלתי כמעט לחלוטין לקרוא שירה וספרות יפה. התרחקתי מכל עיסוק במוזיקה, שמילאה בשעתו את חיי אבי(חזרתי אליה רק באחרונה). התרחקתי מעניינים שהעסיקו רבים מבני גילי - אלילי זמר, ספורט, ריקודים. שיעבדתי את חיי הפרטיים למשימה.
המשכתי לקרוא הרבה, וריכזתי את הקריאה בתחומים שהייתי זקוק להם, לדעתי, למילוי התפקיד העתידי. קראתי ימים ולילות ספרי ביוגרפיה, היסטוריה, פסיכולוגיה, תורת המלחמה, בתוספת פילוסופיה. את הספרים השגתי בספרייה העירונית ברחוב מונטיפיורי(אז נקראה, כמדומני, ״שערי ציון״) ואצל להמן.
להמן היה טיפוס. היתה לו ״בוטקה״ בין שני בתים ברחוב אלנבי, מול רחוב בלפור, ושם מכר ספרים ישנים, בעיקר בגרמנית. הוא היה עולה מגרמניה, איש שמנמן, והיה בו משהו שמנוני בהתנהגות. בעיקר אהב למכור ספרי פורנוגרפיה, שהיו חבויים מאחורי הספרים הרציניים. קניתי גם כאלה.
היה לי יתרון גדול על בני גילי שנולדו בארץ. הם ידעו רק עברית, והאנגלית שלמדו בבית הספר לא הספיקה להם כדי לקרוא ספרים בשפה זו. ואילו מבחר הספרים שתורגמו לעברית היה דל. אני קראתי גרמנית, ויכולתי לקרוא את זיגמונד פרויד וקארל מארכס במקור. בלעתי את כל ספרי פרויד, יונג ואדלר, את גוסטב לה בון על הפסיכולוגיה של ההמונים ואת חוזה אורטגה אי גאסט על ״מרד ההמונים״.
ובאותה עת, בעיקר בשל עבודתי במשרד עורכי הדין, קרה דבר שפתח לפני עולם חדש: למדתי אנגלית. כבר ציינתי שהיחסים ביני לבין השפה האנגלית היו בבחינת אהבה במבט הראשון. התאהבתי בה. העושר העצום שלה, יחד עם היכולת להגיד את הכול במילים של הברה אחת, הקסימו אותי.
אני יודע גרמנית על בורייה. היא שפת האם שלי. דיברתי בה עם הורי עד הרגע האחרון. אני מתענג על השפה של תומאס מאן וברטולט ברכט, מרטין לותר, פרידריך ניטשה, גתה ושילר, כמו שאני מתענג על שפתו של ס׳ יזהר. אבל את השפה האנגלית אני אוהב. משהשתלטתי עליה - נכון יותר: משהשתלטה עלי - כמעט וחדלתי לקרוא גרמנית, ונפתח לפני האוצר העצום של המחשבה