ומעולם לא נפלתי מסוס. תמיד אהבתי חיות מכל הסוגים והמינים, והמגע הקרוב עם סוסים דיבר אל לבי. אני זוכר את שמותיהם של כמה מהם. זה גם שימש לי תירוץ לרכוש מגפיים גבוהים ומכנסי רכיבה, שנחשבו אז לסמל הגבריות. התהלכתי בהם ברחובות תל אביב והייתי גא מאוד בעצמי. פעם, ליד הקופה של קולנוע ״מוגרבי״, בא לקראתי חייל אנגלי וקרא בטון משועשע באנגלית: ״הי, איפה הסום?״
שוב הייתי זקוק לעבודה. ד״ר בנימין אבניאל, איש ציבור ימני, סיפר לי שעומדים להקים מוסד חדש לבטיחות בעבודה, שיהיה משותף להתאחדות התעשיינים (אז היא נקראה ״התאחדות בעלי התעשייה״) ולהסתדרות הכללית, ושמחפשים מזכיר בשבילו. הוא היה מוכן להמליץ עלי מטעם התעשיינים, ושלח אותי להסתדרות כדי לקבל את המלצת האיש שמנגד - י. זרובבל, מנהיג ״פועלי ציון שמאל״, שהיה מפורסם בגלל זקנו הארוך. הוא קיבל אותי לעבודה, ואני הצטרפתי באותה הזדמנות להסתדרות הכללית, מס׳ חבר 175781.
משימת ״המוסד לבטיחות ולהיגיינה מקצועית״ היתה לשלוח מומחים מהנדסים ורופאים - לבתי החרושת. הם בדקו את מצב הבטיחות וההיגיינה וחיברו דו״חות. תפקידי היה להדפיס את הדו״חות ולשגרם, לנהל את המשרד (הייתי הפקיד היחיד) ולנהל את החשבונות. אחד התעשיינים שלח אותי למנהל החשבונות שלו, והוא לימד אותי שיטה פשוטה של הנהלת פנקסים כפולה.
כתוצאה מכך השתלמתי בכל ההיבטים של פקידות. דומני שהייתי פקיד טוב. אחת התוצאות היתה שמאז ועד היום מעולם לא היה לי מזכיר פרטי - כל המועמדים והמועמדות עצבנו אותי, מפני שידעתי את המלאכה יותר טוב מהם.
אחרי חצי שנה נמאס לי לכתוב דו״חות הממליצים על כיסאות התומכים בעצם העצה ועל אביזרי בטיחות שונים. כאשר ד״ר אבניאל הציע לי לעבור ולעבוד
V T V
אצלו, קפצתי על המציאה. הוא היה מנהל מחלקת העבודה בהתאחדות התעשיינים, ערך מחקרים על ענייני עבודה ופרסם ספרים על נושא זה.
למדתי אצלו כמה דברים טובים. למשל, מה זה סטטיסטיקה. ספריו של ד״ר אבניאל היו משופעים בדיאגרמות ובטבלאות. הן שימשו להוכחת טענותיו של המחבר. מכיוון שהדפסתי את החומר, ראיתי איך זה נעשה. אם הנתונים הסטטיסטיים לא התאימו לטענה, המחבר פשוט שינה את המספרים. בסוף זה יצא תמיד נכון ומשכנע.
העיסוק העיקרי היה, כמובן, לטפל במשא ומתן שנוהל על ידי התאחדות