כאן חוג רעיוני, ״הוועד לגיבוש הנוער העברי״. גורביץ׳ נסע לארצות הברית, פגש את ערי ז׳בוטינסקי, בנו של המנהיג, והשפיע באמצעותו על הקבוצה בראשות הלל קוק, שקמה בימי מלחמת העולם כדי לארגן בארצות הברית מבצע מדיני למען אצ״ל ולאסוף כספים עבורו. היא הקימה את ״הוועד לשחרור האומה״, שהתכוון להיות מעין ממשלה עברית בגולה.
חבריה, הלל קוק (שקרא לעצמו ״פיטר ברגסון״), שמואל מרלין, ערי ז׳בוטינסקי ואחרים הושפעו במקצת מגורביץ׳. אבל הם תרגמו את תורתו לפי צורכיהם. כדי להרגיע את יהודי ארצות הברית, שחששו פן תתפרש תמיכתם במחתרת בארץ כפגיעה בנאמנותם הבלעדית לאומה האמריקאית, קבעו אנשי הוועד, שיש להבדיל בין ״יהודים״ ל״עברים״. היהודים הם הנמצאים מחוץ לארץ ישראל, השייכים איש־איש לאומה שהם חיים בקרבה, ואילו העברים הם היהודים בארץ ישראל, השואפים להקים מדינה משלהם. יהודי יכול לעזור לעברים במלחמתם, בלי שייגרע בשל כך דבר מלאומיותו האמריקאית.
היתה זו הבחנה תועלתית בלבד, ללא ביסוס רעיוני. היא הפכה מיותרת כעבור שנים, כאשר קמה מדינת ישראל, ונוצר ממילא ההבדל המעשי בין ״ישראלים״, אזרחי מדינת ישראל, לבין היהודים, אזרחי מדינות אחרות.
לימים הכרתי את כל חברי הקבוצה האמריקאית. עם ערי ז׳בוטינסקי, אדם סימפטי מאוד, ישר והגון, שיתפתי פעולה בכמה עניינים, ובעיקר בראשית המאבק למען עקורי בידעם, נוצרים־מארונים על פי דתם, שנדרשו לעזוב את כפרם במהלך קרבות תש״ח והובטח להם שיוכלו לשוב במהרה. הם לא הוחזרו עד היום, ועל אדמתם התיישב קיבוץ ״השומר הצעיר״ ברעם. ערי הושפע מהרעיונות הכנעניים, היה אנטי־דתי קיצוני ותמך במארונים.
הלל קוק (קרוב־רחוק של הרב קוק) היה ״מאכער״ גאוני - מאותם אנשים המסוגלים להגיע למקום זר, להתמצא שם מיד, לקשור קשרים עם כל המי־ומי, לחבר בין אנשים ולרכוש תומכים שהיו מוכנים ללכת אחריו באש ובמים. הוא הצליח להקים באמריקה שדולה רצינית מאוד, ובה מפורסמים רבים, ואף לייסד בוושינגטון ״שגרירות עברית״ מרשימה, שדמתה בכול לשגרירויות האחרות.
לא התרשמתי, לעומת זאת, מיכולותיו האינטלקטואליות. עם קום המדינה נבחר לכנסת הראשונה בסיעת ״חרות״, ודי מהר פרץ ריב בינו לבין מנחם בגין, מנהיג המפלגה. את בגין הכיר עוד בפולין, כאשר נשלח לשם מהארץ בשליחות אצ״ל. בין השניים לא נוצרה הרמוניה, וקוק בז לבגין מעומק לבו. כשעלה בגין לשלטון אמר לי קוק: ״לא הייתי נותן לו לנהל אפילו חנות מכולת.״