היהדות היא מסגרת חיים שאינה זקוקה למולדת ולחיים לאומיים אמיתיים, ובתור שכזו הפרידה בין האומה העברית ומולדתה.
- הציונות בגדה בייעודה, כאשר כרתה ברית שלום עם הדת היהודית.
- חיסול הרוח היהודית הוא תנאי מוקדם לתקומה לאומית בארץ ישראל. לא תיתכן מדינה עברית אמיתית, ולא חיים לאומיים אמיתיים, כל עוד לא שוחרר הגוף הלאומי מן הרוח היהודית.
- שחרור זה הוא תהליך רוחני: יש לסלק את הרוח היהודית על כל גילוייה(הדת, המסורת, התפיסה ההיסטורית, הספרות, השקפת העולם) ולהציב במקומה את הרוח העברית המקורית, כפי שהיא משתקפת ביצירה הקדמונית של העמים העבריים.
דומני כי בסעיף האחרון היתה טמונה הסתירה העיקרית בין גורביץ׳ ורטוש, וכך גם בין הקבוצה הפאריסאית לבין הקבוצה ה״כנענית״ שקמה לאחר מכן בארץ. בעוד שלגבי גורביץ׳ יכול היה כל יהודי להפוך לעברי, בדרך של שחרור רוחני, רטוש ותלמידיו האמינו שההבדל בין יהודי ועברי הוא הבדל של לידה. עברי הוא מי שנולד בארץ העברים.
עצם הרעיון שקמה בארץ אומה חדשה, הנבדלת מן היהודים ושאינה מוצאת את ביטויה בציונות, עשה רושם רב על צעירים כמוני בראשית שנות ה־40. היה זה מיד אחרי הפילוג שחל בארגון הצבאי הלאומי, שגרם למועקה רבה בלב חבריו. ההנהגה הציונית נראתה אז עלובה, גרורה אומללה של הבריטים. הלב הצעיר היה צמא לבשורה חדשה.
את שני הפלגים של הארגון הובילו שני צעירים כריזמטיים, דוד רזיאל ואברהם שטרן, שהכירו זה את זה ב־1930, בסטודנטים מצטיינים בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. שניהם שיתפו פעולה עם מפקד ״ההגנה״ בירושלים, אברהם תהומי, שהתפלג מ״ההגנה״ ב־1931 והקים את האצ״ל, ושניהם התנגדו להחלטתו, בשנת 1937, לשוב ולהתאחד עם ״ההגנה״. והיה ביניהם עוד משהו משותף: שנים רבות לאחר מכן סיפרה לי אלמנתו, שושנה, כי גם רזיאל וגם שטרן חיזרו אחריה. אחרי התלבטות בחרה שושנה ברזיאל ונישאה לו. הוא נהרג ב־1941, בעיראק, במשימה בשירות המודיעין הבריטי. שושנה היתה אז בהריון, אך הבן שנולד כעבור מספר חודשים נפטר זמן קצר אחרי הלידה. שטרן הכיר בחורה אחרת, עימה התחתן, וב־1942 נרצח בתל אביב ע״י קצין משטרה בריטי. אלמנתו, רוני, היתה בהריון, וכעבור מספר חודשים נולד בנה, יאיר, לימים עיתונאי ומנהל ערוץ 1.