ארצות הברית, ובכל שנה מתפרסמים למעלה ממאה ספרים חדשים על מלחמת האזרחים בלבד (!), הנוער הישראלי אינו מתעניין אף בביל״ו, ב״השומר״, בניל״י ובטרומפלדור.
בקיץ 1944 התרחשו מאורעות מסעירים. צבא בעלות הברית נחת בחוף צרפת. המתקפה האדירה של הצבא הסובייטי הגיעה לרומניה ולשערי פולין. ערי גרמניה עלו בלהבות, והטילים הראשונים בהיסטוריה הרעידו את לב לונדון. אדולף אייכמן הגיע לבודפשט כדי לחסל את יהדות הונגריה, ויהודי בשם יואל ברנד נשלח על ידי הנאצים לאיסטנבול, כדי להציע ״דם תמורת סחורה״, יהודים תמורת משאיות.
מעטים שמו לב לחוברת קטנה שהופיעה באותם הימים. היא נשאה את השם הגרנדיוזי: ״הוועד לגיבוש הנוער העברי - משא הפתיחה במושב הוועד עם שליחי התאים - מושב ראשון״. על כל חוברת היתה מודבקת תווית צבעונית - הדגל של יונתן רטוש.
חוברת זו היתה פסגת חייו של רטוש, שכתב אותה במו ידיו. יותר מכך - היא היתה היצירה הגדולה הראשונה והאחרונה של אסכולה כנענית זו. היא הכילה 50 עמודים וכ־25 אלף מילים. לחלק מן הדברים הסכמתי, לחלקים אחרים התנגדתי. בעיקר רגזתי על רטוש מפני שלא השכיל להפוך את הרעיון העברי לבשורה שתמשוך המונים ותביא להפלת המשטר הקיים ביישוב. הרעיון העברי, כפי שנוסח בחוברת זו, לא היה מסוגל ללכד יותר מ־20 איש ולהביא לייסוד כת חסידים חדשה, מתבדלת ומסתגרת, לפי מיטב המסורת של הכתות היהודיות. השתמשתי באמרה שאותה, כמדומני, המציא רטוש עצמו: ״חמור הפוך אינו סוס. זה פשוט חמור השוכב על הגב והמנופף ברגליו באוויר.״ כלומר: ״הוועד לגיבוש״ הופך את הדת על הראש, תחת להשתחרר ממנה.
זאת היתה תערובת מרתקת של קטעי מחשבה חדשה ונועזת וקטעים שיכלו להופיע בעמודי ״דר שטירמר״ הנאצי. אולי כדאי לצטט מהחוברת בהרחבה.
ה״אני מאמין״ של רטוש נוסח בעמוד 4, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. הדברים היו אמיצים מאוד - אם לוקחים בחשבון כי נכתבו בידי אדם שלא נולד בארץ, וכי המאזינים לאותו משא היו, כמעט כולם, ילידי חו״ל. כל ההדגשות מופיעות במקור.
״אין עברי כי אם עברי, בן ארץ עבר, ארץ העברים - להוציא את כל זולתו.״
״וכל שאיננו בן הארץ הזאת, ארץ העברים, איננו יכול להיות עברי, ואיננו עברי, ולא היה עברי מעודו.״