מהווים את האומה העברית, ובני אנשי כל שאר העליות, אם נולדו בארץ, מצורפים אוטומטית לאומה החדשה.
איך בכל זאת התגברו הכנענים הראשונים על הקושי הטכני, הנעוץ בעובדה שהם עצמם לא נולדו בארץ? (אף שמסיבות מובנות לא תקעו בחצוצרות ולא פרסמו עובדה זו ברבים, דאגו יריביהם שלא תישכח). לפי נוסח החוברת עצמה, אין מקום לשום חריגים. או שנולדת בארץ והנך עברי, או שנולדת בפזורה, ויהודי הנך ״מעולם ועד עולם״. אלא שלמעשה, בתורה־שבעל־פה, נפתחה מעין דלת אחורית. מי שבא בגיל רך מאוד, כך שאין לו שום זיכרונות ילדות נוכריים, יכול להצטרף לאומה החדשה, בבחינת עברי־של־כבוד. היתה זאת מעין הנחה למייסדים, דיבידנד ששילמו לעצמם.
עד כאן מוביל הניתוח לכלל המסקנה כי נולדה בארץ אומה חדשה לגמרי, דוגמת האומה האמריקאית או האוסטרלית, וכי אומה חדשה זו היא עברית רק בזכות דיבורה בלשון עבר. אלא שכאן נכנס הייסוד הרומנטי, אותה כמיהה לעבר הרחוק, שכבר עמדתי עליה:
יתרון גדול לנו על כל אומה מן האומות החדשות, אשר קמו לחיים בעולם החדש של ימינו. הללו, כולן, אין להן היסטוריה, אלא ההיסטוריה הקצרה של דברי הימים האחרונים: וארצן נושאת בה מקדמת הימים את חותמן של תרבויות־אדם זרות להם. האגדות המרחפות על הארץ - בלשון לא להם עוצבו וסופרו, ושירי האלים והגיבורים והפולחנים - בלשון לא להם הושרו. כל אוצר השמות הקדומים הללו, כל אותן הדמויות הקדומות, כל התמונות מימי קדם על מקומותיהן - כל אלה זרים הם להם וללשונם.
אוצר הסמלים העצום והחי, אשר מסביבם רוקמת הנפש את חוויותיה ואת חלומותיה, ואשר מהם יונקים ובהם נאחזים כל החזון העולה באומה, וכל מאמצי כוח בשעת משבר - את כל האונים העצומים האלה, המפעמים באומות עתיקות בקומן לתחייה חדשה ומאצילים עליהן הוד וכוח לא ישוער - את כל אלה הן חסרות.
ואנחנו, לעומתם, עם היותנו אומה חדשה הקמה ונולדת בארץ־הגירה,
זהים אנחנו עם עם־תרבות עתיק וגאה, בן עולם־התרבות האנושי הראשון: זהים אנחנו עם העברים הקדמונים אשר בארצם ובלשונם גדלנו, ואשר יורשיהם החוקיים והשלמים היחידים אנחנו.
ועל כל כוח חרות הנפש והמעשה הכרוכים בהוויה של אומה חדשה,