והולך ונמוג והולך, עד כדי אדישות ושאט לנוכח השימוש היהודי הנחות והריק והטורד בכל אלה... אין הדבר יכול לחדור אלא למוחו (של הנוער העברי) בלבד, בגדר חשבון זה: שמספרם של המועמדים היהודיים להגירה לארץ הזאת ולהתבוללות בתוכה הנה פחת - בכך ובכך.
מכאן היה רק צעד קטן ל״פרוטוקולים של זקני ציון״. ואמנם, רטוש הזכיר אותם.
כתבי השטנה השונים, שהופצו על היהדות בארצות אירופה, מספרים כי יש איזה גוף יהודי בין־לאומי, ״זקני ציון״, שבידם הפיקוח על כל יהודי העולם...
והם מבקשים לשפוך את שלטונם על העולם כולו, ולשעבד את העולם כולו לצרכיו של העולם היהודי. וכמובן כל אלה עלילות־שווא הן ודברי־הבל.
אבל לא לגמרי:
אמת שהלך־הרוח הכללי בקרב היהודים בכל אשר הם שם, נוטה להרס המחיצות הלאומיות, ובעיקר להרס כל השקפה הרואה את האומה כיחידת יסוד של חברת האדם... אבל ארץ אחת ישנה בעולם, ואומה אחת, שלגביהן האגדה של זקני־ציון איננה אגדה כלל וכלל, שלגביהן קיים ארגון בין־לאומי מסונף שעליהן רוצה היהדות העולמית להשתלט, שאותה רוצה היהדות העולמית לשעבד לתפיסתו ולרוחו וצרכי נפשו של העולם היהודי, עולם הפזורה. הארץ הזאת היא ארץ העברים והאומה הזאת היא האומה העברית.
זהו הגדול בכל אויבינו והמסוכן שבהם. כל זמן שלא תטוהר ארץ העברים מן הציונות, יהיו כל המאמצים לשווא, וכל קרבן יהיה לחינם...
כל זמן שלא יכירו העברים בהכרה שלמה כי המשך ישר הם לאבותיהם הגדולים מתקופת־הזהר העברית של ימי השופטים והמלכים, זו שעושי דבריה של הפזורה היהודית, עזרא ונחמיה, חתמו עליה את הגולל במפלתה; כל זמן שלא יכירו העברים שההיסטוריה היהודית היסטוריה זרה היא לנו... כל זמן שלא ידעו העברים את כל אלה, וכל זמן שלא ידעו להסיק את המסקנה לגבי היהדות לדורותיה, ולגבי הציונות על כל זרמיה,
ועל כל אישיה, ומאז היותה ועד היום - או אז תישאר תפארת העבר נעולה, ודרך העתיד העברי עזובה.