ומנהיג האופוזיציה הימנית־הקיצונית, במפלגה הרביזיוניסטית, ושגם רטוש עצמו היה לאומן קיצוני יותר מתלמידי ז׳בוטינסקי.

הציונים טענו תמיד כי הרעיון הלאומי הערבי הוא בלוף. בני דורו של הרצל סברו שארץ ישראל ריקה מאדם. כשמצאו הציונים, להפתעתם הבלתי־נעימה, שאין המצב כך, ביקשו לתרץ טעות זו בכך כי במזרח התיכון אין עמים ערביים, אלא רק שברי עמים מכל המינים, שאין טעם להתחשב בהם.

בכל ימי המנדט טענו הבריטים כי אינם אלא בוררים אובייקטיביים בין שני העמים הטוענים על הארץ - הערבים והיהודים, וכי הם שולטים בארץ רק כדי למנוע רצח הדדי. הציונים לא הגיבו בהתחברות עם הערבים נגד הבריטים, אלא להפך, הם טענו שהלאומיות הערבית היא המצאה אנגלית, פרי קנוניה של טי. אי. לורנס וחבריו. רטוש קיבל טענה זו כלשונה.

דבריו של רטוש על ארץ עבר, מן הים עד הפרת, ועל זכותם של העברים לשלוט בכל האזור עד גבולות טורקיה ואיראן, מזכירים בצורה מוזרה את דבריה של אסכולה אחרת - זו של ישראל שייב (אלדד). לכאורה מהווים רטוש הכנעני ושייב היהודי־ציוני שני קצוות מנוגדים. אך בצורה מוזרה מזדהה ״ארץ עבר״ של רטוש כמעט בדיוק עם ״מלכות ישראל, מנחל מצרים עד הנהר הגדול, נהר פרת״ של אלדד. לא במקרה באו שניהם ממחנה הרביזיוניזם הקיצוני.

אחרי מלחמת ששת הימים הגיעו הדברים לביטוי מפורש וברור. אלדד הפך לאחד מראשי ״התנועה למען ארץ ישראל השלמה״. אהרן אמיר, ממייסדי הקבוצה הכנענית של רטוש ונושא כליו העיקרי עד יום מותו, נמנה עם ראשי ״המטה לסיפוח השטחים״, אחרי שפרש מן התנועה למען ארץ ישראל השלמה בגלל הבדלים בניסוח. תוך השמעת סיסמאות הפוכות הגיעו חסידי אלדד וחסידי רטוש לאותה המסקנה בדיוק: שיש לספח את כל השטחים הכבושים ולהרחיב את המדינה עד נהר הפרת, לפחות. אכן, הוכחה נוספת לכלל שההפך מחמור הוא חמור הפוך.

רעיון הברית המשולשת של עברים־לבנונים־דרוזים מוכר אף הוא. כששלטו הצרפתים בסוריה (שכללה אז את לבנון), ניסו לסכסך שם בין הדרוזים והנוצרים־המארונים לבין הערבים המוסלמים. הם המציאו ״אומה מארונית״ ו״אומה דרוזית״, כמשקל נגדי לאומה הסורית הערבית. התכסיס נכשל והצרפתים גורשו בבושת פנים גם מסוריה וגם מלבנון. אך לפני כן נספג הרעיון על ידי צעירים שלמדו, כרבים מבני הארץ, באוניברסיטה של ביירות. אלה הביאו משם את האידיאה הגדולה של קואליציה ציונית־מארונית־דרוזית נגד הלאומיות הערבית. זהו רעיון ציוני מובהק, המעיד על קרבת הציונות לקולוניאליזם האירופי.

179