העתקת רעיון זה על ידי רטוש, תוך הנמקה כנענית־כביכול, היא אבסורד ממש. שהרי הדרוזים והמארונים הם עדות דתיות - בדיוק כעדה היהודית. באותה הנשימה שבה שלל רטוש את זכות העדה היהודית לתואר אומה, הוא העניק תואר זה לעדה הדתית הדרוזית ולעדה הדתית המארונית.
הדיבורים על ״האימפריאליזם הערבאי״ נלקחו, כמובן, גם הם ממילון הקולוניאליזם האירופי, שלחם אז על עמדותיו האחרונות במרחב. הקשר לא היה מקרי. כאשר ביקרתי בפאריס בשנות ה־60 הראשונות, נתן לי יהודי מאנשי ז׳אק סוסטל, הפאשיסט הצרפתי, חוברת צרפתית, שיצאה מטעם ארגון שהוקם באלג׳יריה במימון צרפתי. שם החוברת: ״אפריקה והמזרח הקרוב אחרי התוקפנות״. המחבר: ע.ג. חורון, הוא עדיה גורביץ׳, אבי האסכולה הכנענית הפאריסאית. בחוברת נטען שהסובייטים מבקשים להשתלט על המרחב באמצעות האימפריאליזם הערבי. הצרפתים, הלוחמים באלג׳יריה וברחבי אפריקה נגד הערבים, מגנים בכך על התרבות בפני האימפריאליזם הסובייטי־הערבי. ישראל ולבנון צריכות להתחבר, ולשמש בצוותא בעלות ברית של צרפת ושל המערב במאבק זה.
אכן, דרך ארוכה מרעיון תקומת העברים הקדומים! אך דרך זו היתה עקבית לגמרי. היא היתה תוצאת סירובן של שתי האסכולות הכנעניות - זו של גורביץ׳ וזו של רטוש - למתוח ביקורת אמיתית על התפיסות הפוליטיות של הציונות.
בספרי ״צלב הקרס״ משנת 1961 הערתי שהרעיונות הלאומניים שרווחו בגרמניה ערב לידתה של התנועה הנאצית דומים לרעיונות מסוימים הרווחים בישראל. בהקשר זה הזכרתי גם את האסכולה הכנענית של רטוש. ולא במקרה.
ארבע שנים אחרי הופעת החוברת של רטוש פרצה מלחמת תש״ח, שבה גורשו יותר מ־700 אלף ערבים מהשטח שנכבש על ידי הנוער העברי. במלחמה זו קמה מדינה המהווה אויבת מושבעת לכל תנועה לאומית ערבית. מסופקני אם כל זה היה קורה, לולא היה הנוער העברי חדור בוז לאומה הערבית ולזכויותיה.
כדאי לזכור זאת למקרא השורות הבאות של רטוש משנת 1944:
האוכלוסייה הנחשלת אשר בארץ, חבורת העדות והמשפחות והניגודים,
רק הבריטים הם השוקדים על מראית־עין של אחדות בתוכה, והם המארגנים אותה נגדנו מאז דרכה כף רגלם במולדתנו העברית... אגב, מי יודע מה רב הוא הדם העברי הזורם בעורקיהם, ומה רבים בקרבם פזורי אנוש המבקשים גוף אומה ורוח להיאחז בהם, ולהיות עמהם לאחדים...