עיינתי בתולדות המהפכות הגדולות, והסקתי שהדרך הטובה ביותר היא הוצאת ביטאון רעיוני, שירים את הדגל, יעשה נפשות ויגייס גרעין מהפכני.
הצד הטכני היה פשוט יחסית. ידעתי איך עושים את זה. בשנים שהייתי העורך הטכני של הירחון ״החברה״ ופרסמתי מאמרים בעיתונים היומיים למדתי את המקצועות הכרוכים בהוצאה: עריכה, עימוד, הגהה, דפוס. הייתי גם מוכן לממן את הגיליון הראשון מהכסף שחסכתי ממשכורתי. אך הבעיות העיקריות לא היו טכניות.
המטרה היתה להמריד את הנוער נגד דור האבות, להנחיל לו השקפת עולם חדשה לגמרי ולהופכו לכוח מהפכני. איך עושים זאת?
היה מנוי וגמור איתי שלא להקים עוד כת קטנה וסגורה, כמו זו של רטוש. הייתי מוכן, כמובן, להתחיל בקטנות, אך היעד היה להגיע ליצירת תנועה גדולה.
באותה תקופה עסק מיטב הנוער במאבק נגד הבריטים. אנשי אצ״ל ולח״י ביצעו פיגועים, ומדי פעם הצטרפו למערכה גם אנשי ההגנה. מבצע ההעפלה היה בעיצומו. במחנות הפלמ״ח התגבש הווי עברי חדש, והפלמ״חניקים זכו בהערצה כללית. הנושא המרכזי בחיי הנוער נקרא ״מאבק״.
החלטתי לנהוג על פי הכלל העתיק ״בתחבולות עשה לך מלחמה״: להוציא כתב עת שייראה במבט הראשון כביטאון של קבוצה מאנשי ההגנה, ושיתקבל בציבור כביטוי למאווייהם של הצעירים העוסקים במאבק. לכן בחרתי בשם שהיה כמעט מובן מאליו: ״במאבק״. המאבק בבריטים ביטא את ״רוח הזמן״ והיווה כרטיס כניסה לחלק הפעיל של הדור הצעיר.
על פי החוק של ממשלת המנדט, הוצאת עיתון חייבה קבלת רישיון מהשלטונות.
אך בחוק זה היתה פרצה: לא היה צורך ברישיון להוצאת גיליון חד־פעמי שאינו פוליטי. אנשים שרצו לנצל פרצה זו נהגו לשנות את השם בכל גיליון. כך נהגתי גם אני: אחרי ״במאבק״ באו ״מאבק״, ״דור במאבק״ ושוב ״במאבק״.
הגיליון הראשון הופיע בספטמבר 1946, סמוך ליום הולדתי ה־23. בראשו התנוסס השם ״במאבק״ באותיות גושיות, כוחניות, לא יפות אך שופעות ביטחון עצמי, ומתחתיו המילים ״קובץ לענייני מדיניות, בטחון ונוער״. בתחתית עמוד השער: ״בהוצאת חוג העיתונאים ׳ארץ ישראל הצעירה׳ - הוצאה חד פעמית העורך אורי אבנרי, מזכירות המערכת: רח׳ שפינוזה 5, ת״א, דפוס מל״ן, רח׳ הלל הזקן, תל אביב, ספטמבר 1946 - המחיר 50 מיל״.
אף שזה לא נאמר, לא השאיר עמוד השער שום ספק: זוהי יוזמה של אנשי ההגנה, אולי אנשי פלמ״ח, מלב לבה של ארץ ישראל העובדת. במרכז העמוד התנוססה