בסך הכול התקבצו, אחד לאחד, כתריסר צעירים וצעירות. חבר הביא חבר, אנשים נוספו ואנשים נשרו. נפגשנו כמה פעמים בשבוע בבתים פרטיים והפלגנו בתוכניות גדולות. היינו חדורים באמונה שנועדנו לגדולות. לא היה מקובל אז לשתות אלכוהול, אבל זה לא חסר לנו: השתכרנו מהתוכניות של עצמנו.
באחד הימים הגיע תורה של צעירה בשם מרים ניצקין - שהפכה אצלנו למרים ניצן - לארח אותנו. היא גרה כדיירת משנה בחצי חדר אצל רופא ילדים ברחוב בן־יהודה 200. בתו של אותו רופא, רחל, שותפתה לחדר שמאחורי המרפאה, נערה בת 14, הסתובבה בינינו. שמתי לב שהיא יפה מאוד. שכחתי אותה עד שנתקלתי בה שוב כעבור חמש שנים, ואז נשאתי אותה לאישה.
אם היתה כוונתנו להכות גלים כבר בגיליון הראשון - וזו אכן היתה כוונתנו - הרי שהצלחנו מעל לכל המצופה. ״במאבק״ גרם לשערורייה ציבורית רבתי. התכסיס נשא פרי. מנהיגי היישוב ועיתונאיו האמינו שהנה קמה בלב לבו של הנוער ״שלהם״, אנשי ההגנה וארץ ישראל העובדת, קבוצה של כופרים בעיקר - מורדים במרות ההנהגה הלאומית, הבזים למפלגות ולאידיאולוגיות ועושים צחוק מכל הערכים הקדושים.
״במאבק או במתאבק?״ זעק משה שמיר, אז הכוכב העולה של ״השומר הצעיר״ והספרות העברית הצעירה, שמאלן קיצוני שהגיע לימים אל הימין הקיצוני. החרה החזיק אחריו יעקב חזן, מס׳ 2 של ״מפלגת הפועלים השומר הצעיר״, שהקדיש לנו נאום שלם. הוא הכתיר אותנו בתואר ״גידול פרא״ והכריז: ״רבים מכם קראו בוודאי את החוברת ׳במאבק׳... בולטות הסכנות הצפויות [ממנה] למחננו ומאיימות להמיט עלינו שואה.״ מישהו בשם מץ מרדי, שלא פגש אותי מעולם, הכתיר את מאמרו ב״על המשמר״ במילים: ״הולדתו של דיקטטור״ וסיכם: ״הדיקטטור הצעיר מוליד את עצמו.״ הסופר ש׳ צמח ב״הארץ״ הסתייג גם הוא, אך הוסיף: ״איני יכול לכחד תחת לשוני - קול זה נעים לי ואהבתי נתונה לו.״
ה׳ ורדי, ששמו האמיתי היה הרצל רוזנבלום, חבר מערכת ״הבוקר״, היומון של מפלגת הציונים הכלליים, שלימים שימש כעורך ״ידיעות אחרונות״, לא נפל בפח שלנו: ״הרי אבנרי זה, שהוא בן חסותה של ׳התנועה לאחדות העבודה׳, כלומר נכדה של מפא״י, אפילו לו עבר מסוים: הוא הספיק כבר להיות רביזיוניסט, הזדקר ב׳חזית הלאומית׳ הידועה וגו׳ וגו׳ וכבר נתפרסמו רשימותיו ב׳הבוקר׳, 'החברה׳ ו׳המשקיף׳, ׳אחדות העבודה׳ ודומני ב׳דבר׳. יוצא, כי גם הוא, הנכד, או הנין - אם להתחיל את הספירה מויצמן - הנו כבר ׳צעיר מבוגר למדי׳.״