מיליון ערבים). כיום יש בארץ יותר מ־6 מיליון עברים ויותר מ־5.5 מיליון ערבים.
המילה ״ציונות״ מופיעה בחוברת רק בהקשר שלילי. צירוף המילים ״לדבר ציונות״ מופיע בהקדמה כביטוי של זלזול, כפי שהיה שגור אז בפי הדור הצעיר כולו. המשמעות: להשמיע מליצות נבובות.
בגלל המשבר הפוליטי שהתקרב בצעדי ענק, חשבנו שיש צורך דחוף להביא את תוכן החוברת לידיעת הציבור הערבי בארץ ובארצות השכנות. לא היה זמן לתרגם אותה לערבית, ולכן הנפקנו בחיפזון דף תמצית באנגלית. נדמה לי שכדאי להעתיק מסמך זה כאן במלואו(בתרגום מאנגלית לעברית), מפני שהוא נכתב בעצם הימים ההם וממחיש מה נראה לנו אז כחשוב לציבור הערבי.
מכיוון שהתמצית נכתבה באנגלית, נקראה בה הארץ ״פלסטין״, בעוד שבמקור העברי היא נקראה, כמובן, ״ארץ ישראל״.
וזו לשון המסמך:
ו. הסהר הפורה, הכולל את פלסטין, עבר־הירדן, לבנון, טוריה ועיראק,
הוא יחידה גיאו־פוליטית אחת.
2. ניתן להשיג את השחרור, הביטחון, השגשוג הכלכלי והפיתוח של המרחב השמי רק במאמץ משותף, לתועלת כל עמיו.
3. המציאות הצבאית והכלכלית המודרנית הופכת את עצמאותן של מדינות קטנות לאשליה. הברירה העומדת לפי המדינות השמיות הקטנות הקיימות היא בין השעבוד למעצמות אימפריאליסטיות זרות לבין ההתאחדות במסגרת של פדרציה, שתבטיח להן עצמאות, ביטחון וחרות כלכלית.
4. התנועה הלאומית הערבית, שעליה חלמו מנהיגיה הדגולים, מאיברהים באשה עד המלך פייצל ה־ו, היתה תנועה מתקדמת, השואפת לאחד את המרחב השמי ולהבטיח לו עצמאות וקידמה.
5. הקשר שקשרו המדינות האימפריאליסטיות במהלך מלחמת העולם הראשונה ריסק את המרחב השמי. פיצול התנועה הלאומית הערבית בין יחידות "לאומיות״ קטנות סיכל זמנית את השגת האחדות השמית. התנועה הלאומית נקשרה למטרות מקומיות זעירות ולקנאויות אישיות, ולעתים קרובות היו לכך תוצאות ריאקציוניות.
אף אחת מהמדינות החדשות לא היתה די חזקה כדי להנהיג תנועה