הערה: תנועת פלסטין הצעירה היא ארגון של אינטלקטואלים צעירים המייצגים את רעיונות המגזר המתקדם של הנוער העברי שגדל בפלסטין. התנועה מפרסמת את כתב־העת ״במאבק״.
עד כאן נוסח התמצית. אחת התגובות הפתיעה אותנו מאוד.
בבוקר של 19 בנובמבר 1947 פרסמה ״סוכנות הידיעות הערבית׳/ שמרכזה היה בקהיר, ידיעה על החוברת. בראש הגיליון הופיעה הכתובת: ״המשרד הירושלמי, המושבה היוונית, טלפון 4375, ת״ד 933. מנהל המשרד הירושלמי: מחמוד אל־ח׳ימי.״ וזו היתה לשון הידיעה:
לונדון, נובמבר 19 - אורי אברי [כך במקור], הראש המדיני של ארגון חדש המתקרא ״פלסטין הצעירה״, פרסם חוברת בת 35 עמודים, ובה תכנית ציונית להקמת תנועה יהודית־ערבית חדשה למען שחרור ופיתוח המגזר השמי של המזרח התיכון.
חוברת זו, המופצת עכשיו בכל רחבי העולם הערבי, קובעת שפלסטין, עבר־הירדן, סוריה, לבנון ועיראק מהוות יחידה גיאוגרפית אחת, ושהדרך היחידה לפיתוחה היא מאמץ משותף של כל העמים השמיים, ערבים ויהודים... החוברת טוענת שהתנועה הלאומית, שהתפתחה מימי איברהים באשה עד לימי פייצל, מלך עיראק המנוח, התכוונה תמיד לאחד מרחב שמי זה, שחולק רק על ידי המעצמות האימפריאליסטיות.
הדור היהודי הצעיר בפלסטין, הוא גזע אסיאני, ויעזור ביצירת אחדות שמית שתהפוך את ״הסהר הפורה״ למעצמה מאורגנת היטב, מפותחת וחזקה. תנועה כזאת תוביל לבסוף להקמת פדרציה שמית גדולה יותר, שתכלול את אפריקה הצפונית, מצרים וחצי האי ערב, מסכמת החוברת.
שני גיבורי התנועה הלאומית הערבית שהוזכרו בחוברת נבחרו אחרי מחשבה רבה. איברהים באשא, בנו המאומץ של מחמד עלי, שליט מצרים, פלש לארץ ב־1831, כבש את עכו ב־1832 וגירש את הטורקים מכל רחבי סוריה. הוא הקים בארץ משטר נאור למדי, והתקבל תחילה כמשחרר. שלטונו השאיר בארץ סימנים רבים (ובכללם המשפחות הפלסטיניות הרבות הנושאות את השם מצרווה, סימן שאבותיהם באו לארץ עם איברהים). אחרי מות אביו כיהן איברהים כמה חודשים כשליט מצרים, עד מותו.