את מרבית השער תפס הציור של נחום זולוטוב: צעיר צועד קדימה, ובידו דגל (שתוכנו לא נראה), ומתחתיו הכותרת: ״עוד נאחד אותך, מולדת!״

רשימת הפרקים העידה על עצמה: לגיוס טוטאלי - למשטר הגנה! / על הדם ועל האדמה / הגנה צבאית - והתקפה פוליטית / כיצד למנוע מלחמרדחורבן? / מהפכה או כיבוש? / הדרך לאיחוד המולדת / הברית השמית המהפכנית / חיסול מלחמת־האחים / נגד חוקה של גטו / מדינה או קהילה? / שבועת־אמונים / ביום הזה. ובתחתית השער: ״העורכים: אורי אבנרי ומיכאל אלמז. המחיר 25 מא״^,.״ וכך נאמר: ״גיליון זה נכתב בשעה הקשה ביותר בחיינו, נכתב מאחורי תריסים מוגפים, כשבחוץ משתולל ההמון שהוטעה לחוג את ביתור מולדתו. קשה היה לכבול את הזעם והבושה שהצטברו בלב. קשה היה להוציא גיליון שלא יהיה רשימה של גידופים וקללות.״

ההצהרה הפותחת, בחתימת ״חוגי ארץ ישראל הצעירה״, אמרה: סכנה חמורה מאיימת על היישוב - הסכנה של מלחמת־אחים שמית. ובהמשך:

מול פני ענני הסער יקום הנוער העברי להגנה על עתידו. ידו לא היתה במדיניות הנפסדת המובילה לחלוקה ולמלחמה. לא הוא רצה בה. לא הוא גרם לה. אולם תוצאות מדיניות זו מאיימות עליו - על מולדתו. על עתידו... אם מצווים אנחנו ללחום - אל תהיה מלחמתנו הגנה על גטו "יהודה״, כי אם למען איחוד המולדת, ולמען המרחב השמי כולו.

מתחת לכותרת ״על הדם ועל האדמה״ כתב מידד שיף:

אותו לילה יצאה פסת־יד וכתבה על כתלכם: מנא, מנא, תקל ופרסין. אותו לילה נגולה לעינינו חרפת התנועה הציונית. אותו יום ראינו את הכזב שבכול הטפתם לנו במשך יובל. אחי הצעיר - השמעת את קול ההמון ברעו?

המאמר שלי היה דומה. במרכז העמוד הופיע הבית של אותו שיר שחיברתי בשעות הקטנות של ה־30 בנובמבר. מתחת לכותרת ״ביום הבגידה - הציונות מתה - תחי המהפכה הארצישראלית!״ כתבתי:

209