ויונים. בחלקי נפלה יונה, אך לא ידעתי איך לבשל אותה. היא יצאה חרוכה מבחוץ וממש נאה מבפנים.
ההוראה היתה להתכונן לשהייה ארוכה בכפר. המשאיות הביאו לנו מהמחנה את כל חפצינו האישיים. הליצנים אמרו שזה סימן בדוק שלא נישאר כאן. ואכן מיד לאחר מכן באה פקודה לארוז את הכול ולהיות מוכנים לתזוזה.
בלילה עלינו על המשאיות. שוב היינו עייפים וכל עצמותינו אמרו לישון. נרדמתי. כשהתעוררתי, ראיתי שהשיירה עומדת בחושך. חיכיתי וחיכיתי, ושום דבר לא זז. אחר כך התברר שנהג המשאית הראשונה הגיע עד לשער המחנה החדש שלנו, ובדקות שהיו דרושות לשומרים לפתוח את השער הוא פשוט נרדם. השיירה כולה המתינה זמן רב, עד שהתברר מדוע כולם מחכים.
הגענו למחנה תל נוף, מדרום לרחובות, בדרך לגדרה. המיקום היה בעל משמעות: חטיבת ״גבעתי״ הפנתה סופית את גבה לירושלים, ואת פניה לדרום.
המלחמה שינתה את פניה. נגמרה מלחמת האזרחים בין היהודים והערבים בארץ, החלה המלחמה בין מדינת ישראל והעולם הערבי.