בבית דאראס בנו הצלבנים מבצר. הממלוכים הפכו את הכפר לתחנה חשובה בדרך מעזה לדמשק ובנו בו חאן. לפני בואנו היו בכפר 461 בתים, שבהם גרו כ־2,750 בני אדם.

הגיאוגרף הערבי יקוט אל־חמאווי הזכיר את הכפר חטה בשנת 1228. כעבור 600 שנה עבר שם חוקר התנ״ך אדוארד רובינסון ושם לב שהבתים בנויים מלבני חימר. היו בו שני אתרים ארכיאולוגיים, תל וחירבה. ב־1923 נפתח בו בית ספר יסודי. ערב הכיבוש חיו בו 970 בני אדם.

הכפר עיבדיס היה קיים כבר בתקופה הביזנטית. ערב הכיבוש מנתה האוכלוסייה 540 נפש. הכפר עיראק אל־מנשיה, שבו נפצעתי בסוף המלחמה, היה גדול יותר. במפקד שערכו הבריטים בשנת 1944 נמצא שלצד 2,010 מוסלמים גרו בו גם 210 יהודים. השד יודע מנין באו ולאן הלכו. ״עיראק״ פירושו גבעה קטנה, ״מנשיה״ פירושו בנוי. התל שממנו ירו בי מכסה יישוב שהיה קיים שם כבר לפני 6,000 שנה והחזיק מעמד כ־2,000 שנה. בראשו נמצא קברו של השייח׳ אחמד אל־עורייני.

בכפר הקטן עיראק־סווידאן הקימו התושבים בית ספר פרטי, שבו למדו גם ילדי עיבדיס ובית עפא - 104 ילדים בסך הכול. בית עפא עצמה היתה במאה ה־14 ביתו של המדריך הסופי(הזרם המיסטי בדת האסלאם) הגדול, אל־פאלוג׳י, שעבר אחר כך לכפר פאלוג׳ה הסמוך. תושבי בית עפא האמינו שבכפרם קבור המטיף סליה, המוזכר בקוראן. הם שמרו על הקבר מכל משמר.

ג׳לדיה היתה בנויה על חורבותיו של מבצר צלבני. הסולטן העות׳מאני עבד־אל־חמיד השני, זה שנפגש עם הרצל, ציווה לבנות שם מסגד גדול. זה המסגד שאת צריחו, בעל הצורה המיוחדת, ראינו עם אור ראשון של בוקר אחרי שהסיור שלנו תעה כל הלילה בשטח. שמחנו מאוד לראותו ולא חשבנו שיש לו היסטוריה.

ג׳סיר - או כפי שהערבים ביטאו את השם, ג׳וסייר - היתה תחנה בדרך החאג׳ למכה. בבית הספר של הכפר היו רשומים 74 תלמידים. עם בואנו הפכו כולם, יחד עם הוריהם, לפליטים. הבית שבו השתכנו שלום ואני היה אחד מ־246 בתי הכפר.

את כל זה לא ידענו, וזה גם לא עניין אותנו. ירינו, כבשנו, תפסנו. אני אספתי תמונות. אחרים לקחו מזכרות. הכול נראה לנו כחלק טבעי מהמלחמה.

אגב, את פרופ׳ וואליד חאלידי פגשתי לימים באוניברסיטת הרווארד. הוא היה אדם סימפטי מאוד, מלומד אמיתי, נטול מרירות. אפשר לקרוא לו בן אצולה, מכיוון שמשפחת חאלידי היא מהגדולות והוותיקות בירושלים, כמו משפחת חוסייני, ושכונה שלמה ליד הר־הבית נקראת על שמה. נהניתי לשוחח איתו, מכיוון שהיה אחד מאנשי הרוח הפלסטינים המכובדים ביותר באמריקה, והוזכר בשנות

291