הקמנו את אוהלי הסיירים הקטנים שלנו במדרון האחורי של גבעה. המוצבים היו במדרון הקדמי, קרובים מאוד למצרים.
היו אלה ימים עגמומיים. הגשמים ירדו בלי הרף. האדמה כולה הפכה לבוץ, וכל חיינו התנהלו בביצה טובענית. הבוץ נדבק לבגדים, ולא הצלחנו לנקות אותם. גרוע מזה, הבוץ נדבק בגושים עבים וכבדים לסוליות הנעליים וכל הליכה הפכה לעינוי. לא היה מנוס, לא מהגשם ולא מהבוץ. הלילות היו קרים, ורעדתי מקור גם כאשר התכרבלתי בארבע שמיכות באוהל הסיירים שלי.
בעיקר שכבנו בלילות במארבים. השוחות שחפרנו התמלאו במהרה במים. כולנו סבלנו, והאנשים שלי, שלא היו מוכנים לכך, סבלו יותר מכולם. לא כך תיארו לעצמם את המלחמה, כאשר התנדבו במרוקו ובטורקיה. הם חלמו על המלחמה שראו בסרטים, מעשי גבורה, הסתערויות. אבל הגשם היה גרוע מכל אויב.
לי היה תפקיד נוסף. בינינו ובין האויב היה מוצב, שהיווה את העמדה הקדמית ביותר. המוצב נשלט על ידי התל הגבוה, שלכבודו נקרא הכפר ״תל אל־מנשיה״. (פעם חשבו שמתחתיו קבורה העיר הפלשתית גת, אבל החפירות לא גילו שום שרידים פלשתיים. התברר שמתחת לתל קבור יישוב הרבה יותר עתיק.)
המוצב שכן כ־300 מטר מהמצרים, שישבו על התל, והיה כולו חשוף. מהתל הגבוה היו לאויב שדה ראייה ושרה ירי מצוינים. משום כך אפשר היה להגיע אל העמדה הזאת ולהחליף את מגניה רק בלילה. במשך היום שכבו שם החיילים בשוחות והשתדלו שלא להוציא אף. קראנו למוצב זה ״משלט הגיהינום״.
באחד הלילות קיבלתי פקודה לקחת את הכיתה שלי לשם כדי לחפור שוחות. הגענו לשם בחושך ועזבנו בחושך. מאז - נוסף על כל צרותי האחרות - יצא לי מוניטין של מי שמסוגל למצוא את העמדה המקוללת הזאת בלילות החשוכים. כמעט בכל לילה, כשכבר שכבתי באוהל הקטן מכורבל בשמיכות, באו והוציאו אותי, כדי שאוביל את אחת הכיתות לעמדה ההיא. הובלתי כיתה אחת ולפעמים חזרתי עם כיתה אחרת. לפעמים גם הלכתי בחזרה לבד. זה היה די מפחיד. העננים כיסו את הכוכבים שיכלו לתת כיוון, מסביב שרר חושך מוחלט. הייתי קרוב מאוד לאויב, שיכול היה להכין מארב משלו. אדם בודד הולך־מחליק לו בין ואדיות וגבעות.
בדרך כלל לקחתי בידי את חוט הטלפון שנמתח בין הבסיס שלנו לבין העמדה המבודדת. החוט היה חלק, מרוח בבוץ, ולא אחת נשמט מידי. הייתי צריך לזחול ולחפש אותו בחושך.
אבל היו גם ימים של שמש, ואז התבהר אף מצב הרוח שלנו. היינו בסך הכול שלושה־ארבעה ותיקים. חיפשנו זה את זה, החלפנו צ׳יזבאטים (מן המילה הערבית