הוצאנו גם מהדורה בערבית, שהחזיקה מעמד במשך כמה שנים, ושאחד מקוראיה הקבועים היה, כפי שגילה לי כעבור זמן, יאמר ערפאת.)
העורך מקבל עשרות ומאות החלטות מדי יום ביומו: מה לפרסם ומה לא, איך לפרסם והיכן. ידיעה המופיעה בשער אינה דומה לאותה הידיעה עצמה כשהיא מופיעה בעמוד 10 למטה, וכתבה המופיעה תחת כותרת מסוימת אינה דומה לאותה הכתבה תחת כותרת אחרת.
כמעט כל החלטה של העורך נוגעת באנשים חיים. ידיעה יכולה לעזור לפלוני להצליח ולהתעשר, ואותה ידיעה יכולה לפגוע באלמוני ולהוריד אותו ביגון שאולה. זהו כוח, והוא עלול לישכר את בעליו. עורכים רבים נהנים מכוחם לעשות טובות ורעות. אני מעז להצהיר שמעולם לא נהניתי מכוח זה. האחריות הכבידה עלי. הייתי מודע לה בכל רגע, אך לא ברחתי ממנה. אחת התכונות שהועילו לי בתפקיד זה היתה היכולת לקבל החלטות ולהחליט מהר. ניסיתי להעביר את תחושת האחריות גם לחברי המערכת, ולא תמיד בהצלחה.
עיתון פועל במתח גבוה, החלטות חייבות להתקבל תוך דקות. ״העולם הזה״ היה שבועון, אך הוא פעל על פי לוח זמנים קפדני והדוק, והמתח אצלנו היה גבוה יותר מזה שהיה קיים בעיתונים היומיים.
עורך אמיתי זקוק לכושר החלטה, ולהרבה יותר מזה. רוחו מרחפת על כל העשייה בעיתון. הוא מחנך לא רק מבחינה מקצועית, אלא גם מבחינת הערכים המוסריים המנחים את העיתון. דרושה לו אינטואיציה, כדי ״להריח״ אם ידיעה מסוימת נכונה או לא. הוא צריך לתת לאנשיו מוטיבציה חזקה, דבקות במשימה וקוד אתי. הוא צריך לדעת לעמוד בלחצים.
עורך צריך להיות מחוסן בפני שוחד. השוחד יכול להופיע בצורות שונות. לא רק כהצעה לתשלום, אלא גם כהזמנה לארוחת צהריים כאילו תמימה מצד אישיות חשובה. מנהיגים פוליטיים יודעים לקנות עורכים וכתבים על ידי הצעה מחניפה לשיחה בארבע עיניים, הזמנה ללוות אותם בנסיעה לחו״ל וצ׳ופרים דומים. השוחד היעיל ביותר הוא המתקת סוד: כשהאיש הגדול מוסר לעורך סוד חשוב ומבקש שלא לפרסמו, אין גבול לאושרו של המקבל. הוא נהנה מהרגשה נהדרת: הוא יודע משהו שכל האחרים אינם יודעים.
העורך חשוף גם לאיומים. לא רק באלימות, כפי שקרה לנו לא אחת, אלא גם בעונש כלכלי, שלילת מודעות ותביעות דיבה יקרות. לפעמים קשה מאוד לעמוד מול איומים כאלה.
אבל הכי קשה לעמוד בפני תחנונים. כמעט כל ידיעה פוגעת במישהו, והמישהו