הצנזורה חלה על כל נושא שנגע בצורה כלשהי, ולו גם שולית לגמרי, בענייני ביטחון. מה יכול היה השלטון לעשות בעניינים שהוא היה מעוניין לגנוז, אך שאפילו בדמיון הכי פרוע לא ניתן היה לטעון שנגעו לביטחון? בדיוק לשם כך היתה קיימת ועדת העורכים. בן־גוריון שלח את הרמטכ״ל או את ראש אמ״ן לוועדה, כדי להסביר לחבריה את האינטרס הביטחוני ״החיוני״ בהשתקת העניין. במקרים קיצוניים אף הופיע בעצמו בוועדה. חברי הוועדה עמדו דום והחליטו לגנוז.
אף שאחד מתפקידי הוועדה היתה להחרים את ״השבועון המסוים״ ולהוציאו מתחום העיתונות הלגיטימית, זה היה די נוח לנו. אחרי שסוד ביטחוני ״נוראי״ נמסר לחברי הוועדה, כדי שיוכלו למנוע את פרסומו, לא יכלו חבריה להתאפק. ידיעת סוד מעניקה לבעליה הרגשה של חשיבות עצומה. זהו שוחד יעיל מאוד, ובן־גוריון שהיה מומחה לניצול חולשות הזולת - ידע זאת היטב. אבל מה הטעם בידיעת סוד, אם אף אחד אינו יודע שאתה יודע אותו? רבים מחברי הוועדה לא יכלו להתאפק וסיפרו על כך לבכירים במערכת שלהם, לנשותיהם ולידידים קרובים. איכשהו נודע לנו הדבר כמעט תמיד, וכך סופקו לנו בחינם סקופים רבים. פרסמנו אותם בשקיקה - לא רק כדי למלא את חובתנו הציבורית, אלא גם כדי להרגיז את חברי הוועדה ואת בן־גוריון עצמו.
כעבור זמן הנהיגה הוועדה נוהל חדש: אחרי שהחליטה להשתיק ידיעה כלשהי, דרשו חבריה מבן־גוריון להפעיל את הצנזורה הצבאית כדי למנוע את פרסומה גם אצלנו. בדרך כלל מצאנו דרך כלשהי לפרסמה, ולו ברמז. הקוראים המושבעים שלנו למדו לפענח רמזים כאלה.
במשך הזמן הנהיגו כמה שרים נוהג מיוחד לגבינו. אחרי שהשיגו את הסכמת הוועדה להשתקת פרשה, הם הזמינו אותי לשיחה פרטית וניסו לשכנע גם אותי שלא לפרסמה. לא תמיד סירבתי. כך, למשך, הזמין אותי שר המשפטים יעקב שמשון שפירא באחת השבתות לבוא אליו הביתה באופן דחוף. הוא גילה לי שמתנהלת בחדרי חדרים חקירה נגד השופט המחוזי אליעזר מלחי, אחרי שעורכת דין בשם יונה סופר טענה ששכבה איתו תמורת העדפת לקוחותיה בבית המשפט.
״אינני יכול לכפות עליך שלא לפרסם את הפרשה,״ אמר שפירא, רוסי קשיש, ״אבל אני מבקש שתעכב את הפרסום עד אחרי שוועדת החקירה הסודית שמיניתי תברר את העניין. אם יימצא שהטענה נכונה, תוכל כמובן לפרסמה. אבל אם יימצא שהטענה כוזבת, יגרום הפרסום המוקדם נזק כבד למערכת המשפט, ללא כל הצדקה.״
את יונה סופר הכרתי היטב. היא היתה אחת מאותם מטרידנים שכל עורך סובל מהם. לעתים קרובות היתה באה למערכת ומספרת לי סיפורים מוזרים, בלתי־סבירים