לקחתי לידי את המעטפה ונאנחתי. ידעתי מי השולח.
מלכיאל גרינוואלד היה נודניק סדרתי. אנחנו, העיתונאים, הכרנו אותו כעובר בטל קשיש (הוא היה אז בן 73), חובש כיפה ובעל זקנקן, שהיה אורב לנו בבית הקפה ״וינה״ במרכז ירושלים ומטריד אותנו בתלונות על כל העולם. מדי פעם היה שולח לנו עלונים מודפסים במכונת שכפול, ובראשם המילים ״לחברי במזרחי פנימי״. הוא היה מקטר, מרכל ומפיץ שמועות זדוניות. ידענו שאי־אפשר להשתמש בחומר זה, מפני שהיה מלא דיבות ללא שמץ של הוכחה.
בדרך כלל נהגתי לזרוק את המעטפות לסל מבלי לפתוח אותן.
משום מה, דווקא את המעטפה הזאת פתחתי. היה בה סיפור על אחד ישראל רודולף קסטנר, שעזר לאדולף אייכמן להשמיד את יהודי הונגריה. סיפור דמיוני ממש.
שמו של אייכמן היה ידוע בארץ. בעיני הציבור היה מפלצת, הנאצי הכי חשוב בשואה, שני בשרשרת אחרי אדולף היטלר עצמו. למעשה, בהירארכיה של הרייך השלישי הוא היה פקיד בדרג בינוני, אך במפעל רצח היהודים הוא מילא תפקיד חשוב, בעיקר בהשמדת יהודי הונגריה בחודשי הקיץ של 1944. אחרי שראשי ההשמדה מתו(גנרל האס־אס ריינהארד היידריך, שהיה יו״ר ״ועידת ואנזה״ שבה נתקבלה ההחלטה על ״הפתרון הסופי״, חוסל על ידי המחתרת הצ׳כית ב־1942; סגנו של היטלר וראש האס־אס, היינריך הימלר, וגנרל האס־אס אודילו גלובוצניק, האחראי על השמדת יהודי פולין, התאבדו ב־1945; מושל פולין, האנס פראנק נידון למוות במשפט נירנברג ונתלה ב־1946; מפקד אושוויץ, רודולף פראנץ הס, נתלה - במחנה עצמו, מול הקרמאטוריום - ב־1947), אייכמן באמת היה מן הבולטים בפושעים הנאצים שהצליחו להימלט.
את קסטנר הכרתי. כבר סיפרתי שהיה דובר משרד המסחר והתעשייה, ופגשתי אותו כמה פעמים במשרד זה, ששכן במלון ״פאלאס״ בירושלים. בשנותיה הראשונות