בכך ששם את הדגש על קיום העם הפלסטיני, בניגוד לרוב ה״מומחים״ דאז, ומבחינה זו אני רואה בו את אחד מאבותי הרוחניים. הושפעתי מאוד מכתביו.

עם זאת, היה איש מפלגה בכל רמ״ח איבריו. כאשר פרסם ספר חשוב על תולדות הסכסוך הישראלי־ערבי וסקר את המאמצים שנעשו להשגת השלום וההתפייסות, דילג לחלוטין על פעולות ״העולם הזה״ ו״הפעולה השמית״. כששאלתי אותו על כך, אמר לי בגלוי: ״אדם העומד על במה צריך לדעת מה הבמה יכולה לשאת.״ כלומר: מכיוון שספריו הופיעו בהוצאת הקיבוץ הארצי והוא עצמו חי בקיבוץ של מפ״ם, לא יכול היה להזכיר אותנו לטובה. אבל, כדי לצאת כדי חובה, כלל אותנו ברשימת המקורות בסוף ספרו.

באחד הימים צלצל אצלי הטלפון וקול נרגש בישר לי שזה עתה אסרו את אהרונצ׳יק בעוון ריגול לטובת ברית המועצות. התגובה הראשונה שלי היתה: ״שטויות!״

וסיפור שהיה כך היה: שוטר שעבר בלילה בכביש ליד קיבוץ שער העמקים שם לב למכונית בעלת לוחית רישוי דיפלומטית, שכיפתה מורמת כאילו כדי לטפל במנוע. מכיוון שזה היה תכסיס מוכר של מרגלים, הודיע השוטר על כך לממונים עליו, והחל מעקב. התגלה שאהרונצ׳יק נפגש באופן קבוע עם רוסי שכיהן כראש מוסד מדעי סובייטי בארץ. מוסד זה נחשב למרכז הריגול הסובייטי בארץ, אחרי שברית המועצות ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם המדינה, בעקבות פצצה שהוטמנה בשגרירות הסובייטית בתל אביב. (מיודענו ברוך גאדל נעצר כאחד החשודים במעשה, אך שוחרר כעבור זמן קצר. מבצעי הפיצוץ היו אנשי המחתרת הימנית־קיצונית ״מלכות ישראל״, שהוזכרה קודם לכן.)

בחיפוש שנערך בביתו של אהרונצ׳יק נמצא פנקס, ובו רישומים בצופן. לא היו שם סודות ביטחוניים מי־יודע־מה. בין השאר הופיעו שם דברים שאני עצמי סיפרתי לו על חברי ״הפעולה השמית״, והוא רשם אותם בצופן ילדותי(״ירנבא״ במקום ״אבנרי״). אבל ״איסר הקטן״ רדף אותו עד חורמה. הוא הובא למשפט, ולפי החוק הדרקוני של אז הורשע בריגול חמור. החוק לא הבחין בין מידע סודי ולא סודי, ועצם השימוש בצופן שימש כהוכחה לכוונה לפגוע בביטחון המדינה. השופטים עצמם קבעו ש״הדעת אינה סובלת״ הרשעה כזאת, אך הם נאלצו על פי החוק לשלוח אותו למאסר. (בעקבות הפרשה שונה החוק כעבור זמן.)

אהרונצ׳יק טען שלא ידע שהאיש הוא מרגל, ושקיים את הפגישות איתו כדי לשכנע את מוסקבה לשנות את יחסה העוין לציונות ולמדינת ישראל. מפלגתו, מפ״ם, הגנה עליו רק בחצי פה. אמנם יעקב חזן, אחד ממנהיגי המפלגה, שיקר למענו בעדותו בבית המשפט וטען שהמפלגה ידעה על מגעיו עם האיש הסובייטי,

417