1הפרשה״ ♦ ו 43
ופעלתנית. זאת היתה אחותו של ״האדם השלישי״, אברי זיידנוורג(שבינתיים עברת את שמו לאלעד).
הקשר בינינו נמשך בסתר. נפגשנו בלילה על שפת הים, או במכונית בפינות נידחות. האחות היתה משוכנעת שאברי הורשע ונכלא על סמך אישום מפוברק, כדי לנקום בו על חלקו ב״עסק הביש״. הוא הוחזק בבידוד מוחלט ובתנאים נוקשים במיוחד, והיא היתה האדם היחיד שהורשה להיפגש איתו.
אברי ואחותו הגיעו ארצה לבדם, כילדים. אביהם היה מנהיג סוציאל־דמוקרטי ידוע באוסטריה ונכלא על ידי הנאצים במחנה ריכוז. כפי שהתברר לי לאחר מכן, מנהיגי המפלגה לאחר המלחמה, ובראשם הקאנצלר ברונו קרייסקי, זכרו אותו והעריצו אותו.
לאחות לא היו אשליות לגבי אחיה. היא הודתה שהוא אדם מופרע ובלתי־אמין. אולם, היא שאלה, מדוע שלח אמ״ן ארם כזה למשימה בארץ אויב? הרי היה ידוע שהוא בעייתי, עוד מאז שנתפס במלחמת 1948 בתעלולים כגון גניבת מזון ודלק ממחסני יחידתו ומכירתם לאזרחים, וגניבת מקרר חשמלי ממחסן הרכוש הנטוש. הוא אמנם עבר טיפול פסיכולוגי, אבל לדעת האחות היה בלתי־כשיר לגמרי למשימה של הפעלת רשת ריגול.
בעלה, צבי, התמסר לגמרי לשאיפתה לשחרר את אברי מהכלא. הוא שאל אותי אם ״העולם הזה״ יעז לספר את הסיפור האמיתי, על אף שזה יעלה עלינו בלי ספק את זעם שירותי הביטחון, עם כל הסיכון הכרוך בכך. מובן שעניתי בחיוב. הרי לשם כך היה ״העולם הזה״ קיים. עשינו הסכם: בעת שאשתו תבקר אצל אחיה בכלא, היא תוציא ממנו את כל פרטי הפרשה, ואני אשתדל לפרסם אותם.
וכך היה. הסיפור כולו - לפי גרסת אברי, כמובן - הגיע אלי בפרטי פרטיו. זה היה סיפור מדהים, שעלה על כל ספרי הריגול שהכרתי. איך הגיע למצרים, איך קיבל את ההוראות מהארץ באמצעות שיעורי הבישול ב״קול ישראל״, איך בוצעו הפעולות, איך נפלה הרשת. השאלה היתה - איך לפרסם? הרי לא היה שמץ של סיכוי שהצנזורה תעביר אפילו פרט אחד מכל אלה.
במיתולוגיה היוונית מסופר על טנטלוס מלך לידיה, שהעלה על עצמו את זעם האלים, והוטל עליו עונש חמור ביותר: הוא עומד לנצח בבריכת מים זכים, ולידו עץ ועליו פירות יפים ומעוררי תאווה. אך כל פעם שהוא שולח את ידו לקטוף מן הפירות, ענפי העץ מתרוממים וידו אינו מגיעה אליהם. וכל פעם שהוא מתכופף כדי להרוות את צימאונו ממי הבריכה, גם המים נעלמים. הרגשתי ממש כמו טנטלוס: היה בידי סקופ עולמי, ולא יכולתי לפרסם אותו.