הימים כרתו יורשיו ברית בל־תינתק עם ארצות הברית. (לגבי כל שלושת העקרונות האלה לא היה, אגב, שום הבדל של ממש בין בן־גוריון האב ז׳בוטינסקי.)
תרומתו הייחודית של דיין היתה התכת העקרונות האלה לדפוסים צבאיים. מהרגע שקיבל תפקיד צבאי בכיר פתח בפעולות התגרות, שנועדו לחמם את קווי שביתת הנשק, שישראל לא הסכימה מעולם לראות בהם גבול מחייב. ההתגרויות הוסוו כפעולת ״תגמול״ על פעולות ערביות. לשם כך הקים את ״יחידה 101״, והפקיד אותה בידי קצין צעיר ושאפתני, אריאל שרון, שביצע שורה ארוכה של פעולות נגד חיילים, שוטרים ואזרחים מעבר לקו.
לשיא הגיע שרון בפעולת קיביה בסתיו 1953, שבה הרג 60 גברים, נשים וילדים, כביכול כנקמה על הריגת אישה ישראלית ובנה. באותו הזמן ממש התמנה דיין לרמטכ״ל. אחר כך עבר שרון צפונה וחימם את הגבול הסורי בשורה של פרובוקציות מתוכננות, שגרמו לסורים להפגיז את היישובים למרגלות ״הרמה הסורית״(שהפכה לאחר מכן ל״רמת הגולן״). שרון, בן טיפוחיו של דיין, התחבב על בן־גוריון והפך בן בית אצלו. דיין לא אהב את זה.
דיין גרר אחריו שרשרת אינסופית של שערוריות, והוא נהנה מזה. הוא בז לכל החוקים וחשב שהוא עומד מעליהם. הכול נסלח לו, ותעלוליו עוררו בציבור חיוך של הנאה. המקרה האופייני ביותר היה כאשר נתקל בחביות, שסגרו כביש בתיקון. דיין ירד מהמכונית, הזיז את החביות והמשיך בדרכו.
רדיפת הנשים שלו הפכה לחלק מן הפולקלור הישראלי. התהלכו על כך בארץ סיפורים ללא ספור. הוא ניסה לשכב עם כל אישה, בכל גיל, והיה משוכנע שזה מגיע לו. סיפור אופייני שהגיע למערכת שלנו: חיילת עמדה בשולי הכביש וביקשה טרמפ. מכונית עצרה לידה, ובה אלוף הפיקוד, משה דיין. הוא הזמין אותה להיכנס, הציע לה להתרחץ בים, הביא אותה לקטע עזוב בשפת הים ושם התפשטו ורחצו עירומים.
נראה שרוב הנשים התמסרו לו בקלות, ואף הרגישו מוחמאות מתשומת הלב הקצרה מאוד, אגב - של האיש הנערץ. אך לא תמיד.
הסובלים העיקריים מתעלוליו היו בני משפחתו - אשתו רות, בתו יעל ושני בניו, אודי ואסף. זו היתה משפחה בלתי־מתפקדת. באחד מראיונותיו הצהיר דיין שאילו היתה לו ברירה נוספת, לא היה מקים משפחה כלל - התבטאות לא נעימה לילדיו.
ביתו בצהלה, שהיה מקושט בממצאים ארכיאולוגיים שאסף בכל הארץ בניגוד