שוב ושוב לעיתונים שונים, בניגוד להסכם איתנו, ועל כן נפטרנו מהתשלום. כך יצא שקיבלנו את הסנסציה בחינם.
האם ניזוק דיין? לגמרי לא. גם הפעם סלחו לו, כפי שסלחו לו על הכול - עד ליום הכיפורים.
יצחק רבין היה צעיר בכמה שנים מיגאל אלון וממשה דיין(ומבוגר ממני בשנה). אך גם הוא היה תלמידו של יצחק שדה. הוא לא היה מעוניין בפוליטיקה, ונשאר בצבא כאשר חבריו עזבו או גורשו. אולם כאשר ערכו חברי הפלמ״ח מצעד גדול בתל אביב ובן־גוריון אסר על אנשי צבא להשתתף בו, הוא התמרד וצעד לצד שדה ואלון. בן־גוריון לא סלח לו, ועד שפרש סופית ממשרד הביטחון רבין לא קודם לתפקיד הרמטכ״ל, על אף שהכול הסכימו שהוא מתאים לתפקיד יותר מאחרים.
רבין נחשב תמיד לקצין מטה מצוין, אדם בעל מוח אנליטי. אבא אבן, ששנא אותו, אמר לי פעם: ״יש לו באמת מוח אנליטי. אנליזה, במקור היווני, פירושה פירוק. רבין יודע לפרק, אבל הוא לא יודע להרכיב מחדש...״ משפט אכזרי, אך היה בו משהו מן האמת: רבין היה מסוגל לנתח את המציאות ולמצוא פתרונות מעשיים לבעיות מעשיות, אך לא לתאר לעצמו מציאות אחרת. הוא היה חסר דמיון לחלוטין.
פגשתי אותו לראשונה בנסיבות די משעשעות.
נהגתי לשחות בבריכת ״גלי גיל״ שהיתה בכניסה לרמת גן, במקום שבו הוקמה לאחר מכן בורסת היהלומים. באחת הפעמים פגשתי שם את מפקד חיל האוויר, עזר ויצמן. שנינו לבשנו בגדי ים, ועזר התעניין בצלקת הגדולה בבטני. (גם לאחר מכן, בכל פעם שעזר הציג אותי בפני מישהו, הקפיד לציין שנפצעתי קשה במלחמה.) באותה עת הסתבך עזר בגלל אחת מאמרות השפר התכופות שלו. בתקשורת התפרסם שאמר על בן־גוריון, שר הביטחון הממונה עליו, שהוא סנילי. הרוחות סערו, ועזר נהנה.
עמדנו ושוחחנו, כאשר ניגש אלינו יצחק רבין, גם הוא בבגד ים. הוא פנה ישירות אל עזר והתריס: ״מה אתה מדבר עם אורי אבנרי? לא חסרות לך צרות?״
מאז לא נתקלתי ברבין, עד שפניתי אליו במלחמת ששת הימים כדי למנוע את גירוש הערבים מכפרי לטרון ומקלקיליה. על כך בהמשך.
לעומת זאת נקשרה ידידות בין עזר וביני. לא היה אפשר שלא לחבב אותו, היה בו משהו שובה לב. בניגוד לרוב אנשי הפלמ״ח, הוא לא גדל בעוני. אביו, יחיאל, אחיו הצעיר של המנהיג הציוני הנודע, היה תעשיין עשיר, בעלי החברה לייצור גפרורים ״נור״, שכולנו השתמשנו בהם. כאשר הילדים יגאל אלון ומשה דיין עבדו קשה במשקי הוריהם ואני עזרתי להורי להוביל כביסה, אביו של עזר לקח