המשטרה חשדה כי גנדי עזר לאושרי גם לפני הרצח, בכך שסיפק לו משתיק קול נדיר לתת־המקלע שבו השתמש לרצח אוריון וכהן(משתיק מסוג זה נופק רק לכמה סיירות בצה״ל), וגם אחר כך, כאשר בא לדירת שרה דנוך וסייע לאושרי ול״גומאדי״ לחפות על מעשיהם.
הרצח הכפול היה פרשה מסעירה ומרתקת, וכל העיתונים במדינה עסקו בה. מובן מאליו שגם ״העולם הזה״ עסק בכך בהרחבה.
גנדי טלפן וביקש להיפגש איתי בדחיפות. כשנעניתי לבקשתו, הוא בא לביתי ואמר שהוא רוצה לגלות לי סוד כמוס, בתנאי שלא אספר לאיש, ובעיקר לא לאישה. באותו ערב, סיפר, הוא הלך לבקר מאהבת, וסיפר לאשתו שהוא נוסע לבקר את בצלאל מזרחי. אם יתגלה השקר לאשתו, היא תרצה להתגרש. לכן ביקש ממני שלא לפרסם את הדברים, אך להבין שהשיחה שלו עם אושרי כלל איננה קשורה לרצח.
לא האמנתי לו, אך לא פרסמתי את דבר הפגישה בינינו.
היה לכך ספיח: חבר כנסת צעיר בשם אהוד אולמרט החליט אז לנסות ולבנות את הקריירה שלו על הופעתו כאביר המלחמה ב״פשע המאורגן״. זה היה בסך הכול גימיק, כי אולמרט לא ידע דבר וחצי דבר על הנושא, וגם לא עשה דבר מלבד לשאת נאומים מתלהמים בכנסת. איכשהו נודע לו שגנדי ביקר אצלי, והוא הודיע לציבור שגנדי איים עלי ברצח, וכך השתיק אותי.
בתגובה פרסמתי על שער העיתון תמונה של אולמרט, בתוספת הכותרת: ״אתה שקרן, מר אולמרט!״ לכתבה צירפתי בדיקת פוליגראף, שהוכיחה שאני דובר אמת. אולמרט השיב בבדיקת פוליגראף משלו, שהיתה מבוססת על אחיזת עיניים אופיינית: הוא לא אמר בבדיקה שדבריו אמת, אלא ש״האמיך שהם אמת... השער זכה לעדנה כעבור שנים, ב־1993, כאשר אולמרט התחרה בטדי קולק על ראשות עיריית ירושלים. קולק אמנם שנא אותי שנאת מוות, עוד מימי היותו מנכ״ל משרד ראש הממשלה בן־גוריון, אבל כאשר הסקרים הצביעו על ניצחונו הצפוי של אולמרט, מרוב ייאוש כיסה קולק את הקירות בירושלים בתדפיס של אותו שער של ״העולם הזה״: ״אתה שקרן, מר אולמרט!״ זה לא עזר לו, ואולמרט נבחר.
אחרי ההתנקשות בחיי ב־1975, כאשר אדם שהוגדר כמטורף תקע בי סכין ליד הלב, באו אלי לבית החולים כמה מבקרים רמי דרג. הראשון היה רחבעם זאבי. הוא המליץ על האקדח המתאים להגנתי (״קולט״ ללא פטיש בולט) ונתן לי הוראות מפורטות לשמירה על ביטחוני. בין השאר הסביר שאין על ערך לאקדח הנמצא בנרתיק או בכיס, מפני שלא אספיק לשלוף אותו מול מתנקש. את האקדח יש