בעזרתה הפעילה של ממשלת ישראל, ששמרה אותו מכל פגע במלחמת תש״ח, על פי הסכם חשאי. לערבים (פלסטינים) אלה יש לנו מה להציע: שחרור מעול המשעבד, בית לאומי חופשי, שיקום אישי וברית־אחים כן.
המאמר הזכיר שהחלטת האו״ם מנובמבר 1947 קראה לא רק להקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית, זו לצד זו, אלא גם לאיחוד כלכלי ביניהן, ומעמד מיוחד לירושלים המאוחדת. הצענו לחזור למודל זה.
בפועל הצעתי לעודד את הקמתה של ״תנועת שחרור פלסטינית בממלכת ירדן״, ולהזמין אותה להקים ״בסיס בטוח במדינת ישראל, כשם שעשה בשעתו הגנרל דה־גול על אדמת בריטניה.״ לרשות תנועה זו הצעתי להעמיד
את כל האמצעים הממלכתיים האפשריים: תחנת־שידור, בתי־דפוס, מחסני נשק, אמצעים כספיים... הערבים אזרחי ישראל, שיקבלו הדרכה מתאימה, יוכלו למלא תפקיד מזהיר במבצע זה, בתנאי שהיחס אליהם ישתנה בהתאם לכך... ומעבר לזה, אם ברגע המכריע תבקש תנועת שחרור הפלסטינית עזרה פעילה של צה״ל, אם על ידי אימון גדודים של צבא שחרור ואם על ידי מבצע צבאי ישיר ונמרץ.
על ישראל להיענות.
אפשר לראות במאמר זה את הקריאה הגלויה הראשונה למה שנקרא לימים ״פתרון שתי המדינות״: פלסטין לצד ישראל.
אחד הקטעים החשובים באותו מאמר היה הדרישה ל״מינוי שר חדש בממשלת ישראל, שיהיה ממונה על ענייני המרחב - ׳משרד המרחב/ למשל - שיקבל תקציב יותר גדול מאשר כל משרד ממשלתי אחר, להוציא את משרד הביטחון.״
רעיון זה עלה בי שנתיים לפני כן, והוא קשור באישיותו של ד״ר נחום גולדמן. גולדמן, אז בן 58, היה מנהיג ציוני מפורסם, אדם ססגוני, בעל מוח מבריק, פורץ שגרה. הוא נולד אמנם ברוסיה הצארית, אך למד בגרמניה. במלחמת העולם הראשונה אף פעל בשירות מערכת ההסברה של הקיסר הגרמני. אחרי עלות היטלר לשלטון עבר למערב והקים את הקונגרס היהודי העולמי. במשך כמה שנים כיהן גם כנשיא ההסתדרות הציונית העולמית. הוא זכה לפרסום רב בשנות ה־50