הראשונות בגלל התפקיד המכריע שמילא בהשגת הסכם השילומים עם גרמניה. השילומים, שגרמו כמעט למלחמת אזרחים בישראל, תרמו תרומה חשובה לביצור מדינת ישראל בשעה שהיתה חסרת כול. בן־גוריון תמך ברעיון, מפני שחיזוק המדינה העברית היה חשוב בעיניו לאין ערוך מכל סנטימנט יהודי. מבחינה זו היה כמעט ״כנעני״.
אותי ריתק דווקא הרקע הפוליטי של הסכם השילומים. אביו הרוחני של ההסכם היה קונראד אדנאואר, הקאנצלר הראשון של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית, שקמה על חורבות גרמניה הנאצית. אדנאואר הבין שגרמניה החדשה לא תתקבל למשפחת העמים בלי תעודת הכשר יהודית, ושזו יכלה להינתן רק על ידי ממשלת ישראל. ביצוע המהלך היה בעיני גאוני.
אדנאואר לא פנה רשמית לממשלת ישראל ולא הציע לה משא ומתן ישיר, כפי שנהג בן־גוריון כלפי הערבים. הוא ידע שבאווירה ששררה אז לא תוכל שום ממשלה בישראל להיענות להצעה כזאת. שש שנים בלבד אחרי תום השואה היתה השנאה לגרמניה הרבה יותר מדי חזקה מכדי לאפשר מהלך כזה. לכן ניהל אדנאואר משא ומתן סודי עם גולדמן, שלא היה לו תפקיד רשמי בישראל, ורק אחרי שסוכמו בחשאי כל הפרטים החל המבצע הגלוי. אדנאואר הודה פומבית באשמת העם הגרמני והציע לתקן - ולו במעט - את המעוות. הוא הציע מראש שילומים בסכום שנראה אז אסטרונומי. הוא לא התנה זאת בשם מחווה ישראלית של פיוס.
גישה זו אפשרה לממשלת ישראל להיענות. אם הגזלנים מוכנים להחזיר חלק מהגזלה - כך נאמר בארץ - איך אפשר לסרב? הוסכם לפתוח במשא ומתן.
ד״ר אליעזר שנער (פליקס שניבלג במקור), ראש המשלחת הישראלית למשא ומתן, סיפר לי אנקדוטה משעשעת, שהמחישה את המצב. תחילה הקפידו שתי המשלחות לדבר רק באנגלית. הישראלים לא הוציאו אף מילה גרמנית אחת מפיהם. ראש המשלחת הגרמנית, שישב מול שנער, הריץ לו באחת הישיבות פתקה: ״המבטא האנגלי שלך גורם לי לנחש שנולדת בחבל שוואביה.״ חבל זה בדרום גרמניה ידוע במבטא המיוחד שלו, ששאר הגרמנים נוהגים ללעוג לו. שנער החזיר פתקה ואישר זאת. חיש מהר גילו ראשי שתי המשלחות שהם למדו באותו בית ספר בעיר אולם (שבה נולד אלברט איינשטיין), ומשם היתה הדרך קצרה לעבור לדיבור בגרמנית.
ההסכם יצר מציאות של שלום בין שתי המדינות, מבלי להכריז על כך. חלק גדול מהשילומים הועבר לישראל בצורת מכונות. על מנת להתמחות בהפעלתן היה על ישראלים רבים לנסוע לגרמניה, וגרמנים רבים באו לישראל כדי להדריך את העובדים.