התקבל על דעתנו, על אף שהיה ההפך מאבינו, ומבחינה אינטלקטואלית ותרבותית - כמה דרגות מתחתיו. אבי היה מעורב רגשית בכל דבר ומחה על כל עוול, מענייני המדינה ועד לאנשים שהפריעו בקולנוע. הבעל החדש היה גם הוא יוצא גרמניה, ודיבר עם אמי גרמנית. הוא היה קרוב של התעשיין סטף ורטהיימר, שאז עוד לא היה מיליארדר, אלא בעלים של בית מלאכה לא גדול לחיתוך מתכת בנהריה, שבה היה ריכוז גדול של יוצאי גרמניה. בעלה השני של אמי היה איש די פשוט, שבגרמניה היה סוחר בהמות, ובארץ היתה לו רפת, בשכונת נחלת יצחק שאז נחשבה ל״פרבר״. דומני שהיה אחד ממייסדי ״טנא״, מחלבה פרטית שהתחרתה ב״תנובה״.
כעבור כמה שנים מת גם הבעל השני. אמי חייתה עוד שנים רבות אחריו, ומתה בגיל 94. היא עברה לגור אצל אחותי השנייה, רות. האחות הבכורה, עי, מתה קודם לכן ממחלת הסוכרת.
חייה של יני לא היו מאושרים. היא היתה אינטלקטואלית מלידה, כמו אבי. וכשהייתי ילד קטן לקחה על עצמה את החינוך שלי. היא דאגה שאקרא מגיל צעיר, ובחרה את חומר הקריאה. בהשפעתה קראתי את ספריו של מארק טוויין, ״תום סוייר״ ו״האקלברי פין״, כשהייתי בן שש או שבע, וספרים על ההיסטוריה של רומא בגיל תשע.
כבר סיפרתי שיני נאלצה להפסיק את לימודי הרפואה שלה לאחר שהורי הגיעו ארצה והפסידו תוך שנה את כל הכסף שהביאו עמם. יני חזרה מצרפת ארצה והפכה לעוזרת בית. היא לא התאוששה מהמכה הזאת, והיתה מרת נפש, אך נישאה וילדה שלוש בנות מוצלחות. בעלה, מבחינה אינטלקטואלית, היה הרבה מתחת לרמה שלה. הוא עבד כנגר עוד בגרמניה, עיסוק די נדיר בין היהודים שם. אך הוא היה בעל מסור ואב טוב. אולי מעניין לציין שכל בנותיה של יני נישאו לבחורים ממוצא מזרחי.
אחותי השנייה, רות, האריכה ימים, וטיפלה באמי עד יומה האחרון. היא דמתה לאמי, כמו שאחותנו, עי, דמתה לאבי. כמו אמי, רות לקחה את החיים כמו שהם, ולא דאגה לעתיד. כאשר בעלה, מנפרד, נפטר, היא ידעה להתגבר על כך. מנפרד, שאביו נהרג לפני לידתו בקרב הנורא של ורדן במלחמת העולם הראשונה, היה איש רציני, אחראי, טכנאי בחסד, שאמרו עליו שהוא מחזיק בידו, לבדו, את כל המכונות במפעל של ״תנובה״ שבו עבד. הוא כמעט לא חייך, אבל האהבה בינו ובין רות היתה מושלמת.
אחרי מותו של מנפרד עברה רות להתגורר ברחובות, עם אמי. הפיצויים מגרמניה סיפקו לאמי קיום הוגן, עד מותה. נהגתי לבקר את אמי ואחותי פעם בשבוע או שבועיים, ככל יכולתי. עד החודשים האחרונים לפני מותה, בגיל 94, היתה אמי בדעה