נאום זה לאנתולוגיה של הנאומים החשובים בתולדות המדינה. כמה שבועות לפני מלחמת ששת הימים דיברתי עליו עם ראש הממשלה לוי אשכול, ובשנות ה־70 דיברתי עליו עם יצחק רבין, בשעה שהבאתי לו מסרים מיאסר ערפאת. על שיחות אלה אדבר בהמשך. כולם ניערו מעצמם את הרעיון הזה, כמו שכלב רטוב מנער מעל עצמו את טיפות המים.
אם להקדים את המאוחר למוקדם: בסוף שנות ה־60 הוזמנתי על ידי השגריר התוניסאי בפאריס לביקור חשאי במשרדו. הוא מסר לי הצעה מטעם נשיאו, חביב בורגיבה האגדתי. עיקרה: אם ישראל תשתמש ביחסינו הטובים עם נשיא צרפת, שארל דה־גול, כדי לשכנעו לשנות את יחסו השלילי לבורגיבה, אזי בורגיבה יעזור לנו להשיג שלום עם הערבים.
ביקשתי פגישה דחופה עם שר החוץ, אבא אבן. הוא קיבל אותי בנוכחות מנכ״ל משרדו, מרדכי גזית. העברתי את המסר, אבן הקשיב בכובד ראש והבטיח לבדוק את ההצעה. כשיצאנו מלשכת השר, ביקש אותי גזית לתת לו טרמפ. עוד לפני שהספקתי להתניע את המכונית, הוא פרץ בצחוק. ״איך הוא [אבן] יבדוק?״ גיחך, ״הרי אם יבקש שיכינו לו תזכיר על היחסים הכלכליים בין צרפת ותוניסיה, יגידו לו שאי־אפשר. בכל משרד החוץ אין אף אדם אחד המסוגל לעשות זאת. מחלקת המזרח התיכון שלנו היא בדיחה. אין במשרד צוות המסוגל למלא אפילו את התפקידים הכי פשוטים לגבי העולם הערבי!״
אגב בורגיבה: ב־1965 הוא הרעיש את המרחב כולו בנאום יוצא דופן במחנה הפליטים ליד יריחו, אחד הגדולים ביותר בעולם הערבי. בנאום הזה, בפני הקהל הזה, העלה בורגיבה בפעם הראשונה את ההצעה המדהימה שהעולם הערבי יכיר במדינת ישראל. הוא העמיד אמנם תנאים קשים (פתרון בעיית הפליטים וחזרה לגבולות 1947) אך ההצעה עצמה היתה כל־כך מהפכנית, כל־כך מנוגדת לרוח הציבור הערבי, עד כי רבים לא האמינו למשמע אוזניהם. מכיוון שבורגיבה בא לשם ישר מביקור מתוקשר אצל גמאל עבד־אל־נאצר, האמינו הכול שהדבר נעשה בתיאום עם המנהיג המצרי. נאצר רתח מזעם.
מובן מאליו ש״העולם הזה״ הילל ושיבח את הנאום ואת נושאו. על כן נדהמתי כאשר, כעבור זמן, נמסר שבורגיבה ערך מסיבת עיתונאים באו״ם וקרא לחיסול ישראל. היה לי קשה להאמין בזה, וביקשתי מידידי בניו יורק לערוך בדיקה נוספת. ואכן, התברר שבורגיבה אמר את ההפך. הכתב פשוט טעה...
זה נתן לי מזון למחשבה, והתוצאה היתה מסקנה שביקשתי להכתירה כ״חוק