עם הרבה־הרבה בצל״. ערמות של בצל. הוא אהב לקנח ארוחה - וגם דיון פוליטי - בכוסית קוניאק. כשקיבל במתנה בקבוק של ארמניאק צרפתי משובח, התייחס אליו בחרדת קודש וחילק בינינו את הנוזל היקר במשורה.
באותה שיחה בבית הקפה ״באום״ בכיכר דיזנגוף במהלך מלחמת סיני, הרגשנו שנינו שמלחמה זו מהווה מפנה הרה אסון בתולדות המדינה. מקובל כיום לחשוב שמלחמת ששת הימים היא שגרמה להפיכת מדינת ישראל הקטנה והטובה לאימפריה ישראלית. אך השינוי שחל 11 שנים לפני כן, בעקבות ״מבצע קדש״, היה גורלי לא פחות.
עד אז לא היה ברור עדיין לעולם הערבי, ולעולם בכלל, מהי בדיוק דמות המדינה החדשה. אמנם, דוברים ערבים חזרו עד בוש על המנטרה שישראל היא יצירת כפיו של האימפריאליזם המערבי, ושנשתלה בארץ בכוונה תחילה כדי לסכל את מטרות ההתעוררות הלאומית הערבית. אך זאת היתה סיסמת תעמולה יותר מאשר אמונה יצוקה. אחרי הכול, המחתרת העברית לחמה באימפריה הבריטית ואף ניצחה אותה. לח״י הרג את הלורד מוין, סמל האימפריה הבריטית באזור, ואחד משני הורגיו, אליהו בית צורי, נשא בבית המשפט המצרי נאום שעדיין הדהד במצרים ובשאר הארצות הערביות, שבו הכריז שאינו ציוני כי אם לוחם שחרור המבקש לשחרר את המרחב כולו מעול הקולוניאליזם המערבי.
״מבצע קדש״ שם קץ לספקות לגבי ישראל. במלחמה אווילית זו הצטרפה ישראל בגלוי ובאופן חד־משמעי לאימפריות הקולוניאליות השוקעות, נגד רצון השחרור של עמי ערב. בעינינו זה היה גרוע מפשע - זו היתה טיפשות, באמרתו השנונה של טאלייראן.
ישראל התגייסה באותה מלחמה לשירות האינטרס הצרפתי. שנתיים לפני כן פרצה מלחמת השחרור האלג׳ירית, מלחמה אכזרית במיוחד. כמו כל מדינה קולוניאליסטית - ובכלל זה ישראל בתקופת האינתיפאדות - צרפת לא יכלה להשלים עם העובדה שזו התקוממות אותנטית של עם מדוכא. הממשלה הצרפתית הכניסה לעצמה לראש שזוהי מזימה אפלה של המנהיג המצרי, גמאל עבד־אל־נאצר, ושאם רק תצליח להפיל אותו, ידעך המרד האלג׳ירי מאליו. ישראל נשכרה כדי למלא תפקיד מרכזי במבצע זה.
התוצאה היתה הפוכה. בפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, ארצות הברית וברית המועצות שיתפו פעולה כדי לסכל את המזימה, הצרפתים והבריטים הושפלו, ישראל נאלצה להחזיר את כל מה שכבשה, ועבד־אל־נאצר הפך לאליל העולם הערבי.